השבוע המטורף שעברנו בסימן העדה האתיופית וביטויי הגזענות שלה הציב לנגדנו מראה שהמשתקף בה אינו מסתכם רק בצבע עור שונה אלא בכלל במצבו של שריר ההכלה וקבלת האחר שלנו.
זה יכול להיות מספר בני העדה שהשתלבו בתפקידי מפתח חינוכיים וכן מספרם במוסדות יוקרתיים, וזו יכולה להיות גם היכולת של הורים להכיל את העובדה שהילד שלהם ילמד בכיתה עם ילד אחר שמתמודד עם מורכבות כלשהי.
ביום שני קיבלתי את המכתב הזה, והוא הציף אצלי הרבה סימני שאלה:
“בוקר טוב, אבינועם. זה הולך להיות מקרה שונה מכל המקרים שאתה מספר עליהם. לא השראה ולא משהו מיוחד להתפאר בו. רק כאב ותסכול עמוק.
בשנה הקרובה הילדה שלנו תעלה לכיתה א'. כמו כל הורים אנחנו גאים בה וחושבים שהיא מושלמת: חברותית, מתוקה, חכמה. הכול. רק שבניגוד לילדים אחרים אנחנו קיבלנו גם מתנה נוספת. בכוונה כתבתי מתנה, כי אני מאמינה שכל דבר בחיים יכול או להרוס אותך או לחשל אותך, ואנחנו בחרנו באפשרות השנייה.
יש לה אפילפסיה. לגן של בתי בא צוות מיוחד מטעם איל (אגודה ישראלית לאפילפסיה) והעביר הסבר לכל הגננות ואז לילדי הגן. כולם מאוד תמכו ועזרו, אולם תמיד היו ההורים שראו את העניין בעין לא טובה ולא הבינו למה הילדה שלנו נמצאת עם הילדים שלהם. מבחינתם זה רק עיכב את כל ההתפתחות של הגן.
בסוף השבוע שעבר חברה טובה שלי, שרוצה בטובתנו, חשפה לפניי התכתבות מזעזעת של הורים בקבוצת הוואטסאפ שדיברו עם המנהלת וביקשו שהילדה שלנו לא תלמד בכיתה של הילדים שלהם.
התמודדנו עם הרבה דברים בחיים, אבל הפעם הרגשתי שזה גדול עליי: למה שהיא לא תלמד עם הילדים שלכם בגלל שיש לה אפילפסיה? ואתם חושבים שאם הילדים שלכם ייחשפו לילדה שהיא בדיוק כמוכם רק עם מורכבות מסוימת זה מה שיעכב את הצמיחה שלהם?
המנהלת זימנה אותנו לשיחת ייעוץ, וניסינו להבין יחד היכן הולך להיות לה הכי טוב ובאיזו כיתה, אבל מבחינתי כל חוויית השנה החדשה כבר נהרסה.
חשוב לי לציין שלא מדובר בכל ההורים, ויש הורים מדהימים שלא מפסיקים לחזק אותנו ולהתפעל מהילדה שלנו ולהגיד לנו כמה שהם ישמחו שהילדים שלהם ילמדו איתה, אבל אני באמת לא מבינה: מה חושבים אותם הורים שלא מוכנים לחשוף את הילדים שלהם למשהו קצת אחר?
ואתה יודע מה הכי הדהים אותי? שבדיוק אותם הורים שנלחמו עכשיו שהילדה שלי לא תלמד עם הילדים שלהם פרסמו לפני חודשיים בקבוצת הוואטסאפ של ההורים את ההופעה של להקת שלוה ולא הפסיקו להתמוגג מהם ולספר על ההופעה שהם היו בה…
יזמנו פגישה עם אימא אחת מאותם הורים, והיא אמרה לנו שהיא חוששת שכל התקף של הילדה שלי יעורר בהלה ודרמה בכיתה, וילך השיעור, כי ככה אי אפשר להתפתח וללמוד.
היינו בהלם. כרגע אנחנו שוקלים אם ואיך בכלל לספר את העניין לילדה שלנו. כבר שמענו דעות לכאן ולכאן. מצד אחד אנחנו לא רוצים כמובן לפגוע בה, אך מצד שני לא רוצים גם שילד יפלוט לה הערה שהוא שמע שההורים שלו מדברים עליה.
אני מבקשת להעביר דרכך את המסר והמודעות לכלל ההורים: הכלה וקבלת השונה הן לא רק מתי שמתאים ונוח לכם, כמו הופעה של שלוה. הכלה וקבלת השונה הן חינוך ודרך חיים. היום האחר שונה, ומחר אתם תהיו שונים ותרצו שיקבלו אתכם.
כרגע אנחנו חושבים בכלל על מעבר ליישוב אחר או לבית ספר אחר בגלל שכל כך נפגענו.
אני מקווה שזה יעורר משהו אצל הורים נוספים, ואם יש הורים שמתמודדים עם מורכבויות דומה וחוו גם מקרים כאלו, אבקש ליצור איתם קשר דרכך”.
