לראשונה מזה שנים שהמתנחלים לא מוצאים כתובת. הם פונים לבעלי התפקידים בממשלה, מארחים אותם בלשכותיהם אבל הכול תקוע. המשפט "אין עם מי לדבר" עולה יותר מידי בשיחות פנימיות בכל הקשור לחיבור בין ההתיישבות לממשלה. עדות לכך ראינו בשבוע שעבר עת הגיע למסיבת העיתונאים של ראשי המועצות זאב (זמביש) חבר. זמביש, שעיקר פעולתו היא בין המשרדים, החליט להראות את פניו לאחר שהבין כנראה שאינו יעיל במסדרונות. למצב שנוצר יש כמה מרכיבים שהתחברו ויחד הם מייצרים תחושה של מבוי סתום.
ראשית, אופי הממשלה. למרות שראש הממשלה בנט הוא איש ימין מובהק שהיה במועצת יש"ע, מרחב התמרון שלו והשפעתו על שר הביטחון גנץ מועטה מאוד. הסיטואציה המורכבת הזו באה לידי ביטוי כמעט בכל אספקט. אפשר להביט בסדרת מסיבות העיתונאים בגל הטרור הנוכחי בכדי להבין עד כמה מנותקים השניים. כל אחד בתורו בונה את אותה תפאורה ומדבר לעם. ראש השב"כ רונן בר בצד אחד – איש צבא, רצוי אלוף ומעלה, בצד השני. מאחור דגל ישראל ויאללה לדבר לאומה. מאז התחיל הגל לא נראו השניים באותו פריים. לכך יש להוסיף את סיפור הביקור בהודו שכל אחד ניסה בו להקדים את חברו וכמובן המשבר מול ההתיישבות.
שנית, אנשי המקצוע שמרכיבים כיום עמדות מפתח במשרד הביטחון ובמנהל האזרחי. בעבר לפחות אחד או יותר מהתפקידים הללו הגיעו מתוך ההתיישבות וכיום המצב שונה. זה גורם למשברים פרסונאליים בין ראשי המועצות לבעלי תפקידים. באחד מהמקרים הגיע בעל תפקיד ללשכתו של ראש מועצה ועזב אחרי זמן קצר לאחר שהבין שאינו רצוי. זה קורה מעת לעת ומתסכל מאוד את המתנחלים. הקשר כבר לא קיים.
שלישית, מדיניות "האמצע" בה נוקט שר הביטחון כמעט בכל פעולותיו מעבר לקו הירוק. החל מאישורי עבודה דרך חיבור המאחזים לחשמל אותו הוא מתנה בחיבור עבור היישובים הפלסטינים בשטחי C וכמובן באישורי הבנייה. "מת"ע הייתה, אישורי בנייה היו. מת"ע תהיה ואישורי בנייה יהיו. אני מתכוון לאשר תכניות בנייה גם לישראלים וגם לפלסטינים באיו״ש. כך עשיתי בעבר וכך אעשה בעתיד", אמר שר הביטחון בראיון שקיים בתחילת השבוע באתר ynet. המדיניות ברורה. כל אישור למתנחלים עובר אצל הפלסטינים. אציין כי גם החשש מבית הדין הבינלאומי בהאג תורם למדיניות האמצע.
אבל הסיבה הרביעית היא אולי המשמעותית ביותר והיא התוצאה של קמפיין "אלימות המתנחלים". נכון, כתבתי על כך מספר פעמים והקמפיין הזה רץ בשיח הישראלי כבר כמעט חמישה חודשים אבל המשמעות שלו מרחיקת לכת. הקמפיין אומנם יצר סערה בתוך ישראל אולם היו אלה רעשי רקע. הקמפיין מתחילתו נבנה עבור האמריקאים שבעידן הנוכחי, עם הממשל הדמוקרטי והרכב הממשלה בישראל, מעמיק את השפעתו על הנעשה מעבר לקו הירוק. כאשר בכירים אמריקאים כולל שר החוץ והשגריר מתייחסים לאלימות המתנחלים או בשפה מכובסת עוד יותר אלימות משני הצדדים, מבינים כי הקמפיין חלחל למקומות הנכונים, והוא פורע את השטרות. הקפאת המת"ע, הורדה מסדר היום של מאחז אביתר והמגמה לעידוד הבניה של הפלסטינים בשטחי C הוא תוצאה של הלחץ האמריקאי.