בהסכמה נלהבת שכתב הרב קוק לספר “נזר הקודש״ מאת בחור ישיבת חברון בגיל 17, אז שלמה גורונצ’יק, שהיה מרבה לשוחח עמו, צופה לו הרב עתיד תורני גדול. לא אגע במחלוקת הגדולה שנוצרה סביבו כשנעשה הרב הראשי שלמה גורן, אבל אביא כאן דברים ששמעתי ממרדכי פרידלנד, אחד מעוזריו בתקופת היותו הרב הצבאי הראשי ומייסד הרבנות בצה״ל. פרידלנד עלה ארצה באניית אקסודוס המפורסמת ושירת ברבנות הצבאית. וכך סיפר לי:
פעם הגיע הרב גורן לבסיס ליד באר שבע. המפקד שם היה גורודיש (שמואל גונן, אלוף פיקוד דרום), שגם הוא כמו הרב גורן, היה בוגר הת״ת הירושלמי “עץ חיים״. גורודיש קרא לקצינים לעמוד למסדר לכבוד האלוף. אמר לו הרב גורן: ‘אני לא צריך כבוד, מדאיג אותי דבר אחד: איפה מערכות הכלים הנפרדות שסיפקנו לכם? בחדר אוכל קצינים יש הפרדה ואילו בחדר אוכל חיילים אין הפרדה בין בשר לחלב. מפקד בצה״ל אמור לדאוג לחיילים שלו לא פחות מאשר לקצינים, ולכן אינך ראוי להיות מפקד בצה״ל!’ לא הועילה לו אותה היכרות אישית כשהיה צורך למחות בו, והוא ננזף לעיני כולם.
ובדומה, כשחזר יצחק רבין מביקור בצבא האמריקאי, הוא כינס את כל הקצינים מדרגת רב סרן ומעלה לשמוע את מסקנותיו. גם משה דיין היה נוכח בכינוס. רבין אמר שהצבא צריך להתאמן 7 ימים בשבוע כי רק כך הוא יוכל להיות בכושר. נמצא פתרונות לענין השבת, הוא אמר, אימונים שמותר להתאמן, אבל מוכרחים להתאמן כל יום. הרב גורן קם והחל לנזוף ברבין: ‘עם הצעות כאלה אתה לא צריך להיות קצין בצבא הגנה לישראל! כל כוחו של צה״ל הוא בזכות היותו צבא יהודי, והצלחתו היא בזכות השבת!’ כולם שתקו, וההצעה ירדה מהפרק.
הוא היה מתייעץ עם החזון-איש בכל דבר, ולמטרת השאלות הוא היה משתף את החזו״א בסודות הכי כמוסים של צה״ל. וכן הרבה להתייעץ עם הרב צבי פסח פרנק (רבה של ירושלים ומגדולי הפוסקים). דיון היה יכול להסתיים במילים: “הרב צבי פסח אמר, וזהו!״. תודה רבה ושבת שלום ומבורך!