הרצון לילד הוא משהו קיומי. מי כרחל אמנו שביטאה זאת בצורה כל כך נוגעת ללב- ‘הבה לי בנים, ואם אין- מתה אנוכי’. תורתנו הקדושה מביאה לפנינו שוב ושוב את צער העקרות, אמותינו הקדושות… ונראה כי תפילותיהן מזככות את אותן נשמות שעתידות להיות לאבות האומה. ממתי אנחנו מגדירים מצב של אי-פריון? [עקרות זאת מילה קשה]. כשזוג ממתין שנה ולא זוכה להיפקד. ישנו אי פריון ראשוני, שבו מעולם לא היה הריון, וישנו אי פריון שניוני – מצב בו לאחר הריון ולידה קודמים, שוב לא מופיע הריון. לעיתים אפשר להצביע בקלות על הגורם לעיכוב, ולפעמים אי הפריון נשאר לא מוסבר, אם כי בעקבות ההתפתחות הרפואית של דורנו מקרים אלו הולכים ופוחתים. כארבעים אחוז ממקרי אי הפריון באים מצדו של האיש, וכארבעים אחוז מהאישה וישנם כעשרה אחוז של מקרים לא מוסברים וכעשרה אחוז של סיבה מעורבת.
שלוש מצוות עוסקות בברכת ריבוי ילודה בישראל: מצות פריה ורביה – ניסיון להוליד בן ובת לפחות, מצות ‘לערב’ – מצוה מדברי הנביאים להרבות ילודה, ומצות ‘שבת’ – מצוה מדברי הנביאים להרבות ביישובו של עולם. האישה שותפה למצוות פרו ורבו למרות שאיננה מחויבת מדאורייתא. ובוודאי שבמצוות דרבנן של ‘לערב’ ו’בת’ היא נוטלת חלק. ואמנם יש מצווה לגשת לבירור ולטיפול במקרה בה המצווה איננה מתקיימת, אולם בנושא אישי ורגיש זה קיימת גמישות מסוימת בהלכה שמתחשבת בכוחות ובאפשרויות של בני הזוג. וכך חז”ל המליצו לדחות את מצות הנישואין מגיל החיוב במצוות – גיל שלוש עשרה – לגיל מבוגר יותר ‘בן שמונה עשרה לחופה’.
במדינתנו, יש מודעות גבוהה לנושא הפריון ומושקעים מאמצים רבים בצורה מערכתית כדי לסייע גם לזוגות שמעוניינים להרחיב את המשפחה, גם על חשבון המדינה. גם הילודה הגבוהה מצביעה על כך שהילודה היא חלק אינטגרלי מהדנ”א שלנו. בעידן בו ערך המשפחה עומד למבחן, ותנועת ה’סולואיזם’ מרימה ראש ויש קולות הקוראים לצמצום הילודה כדי לשמור על המאזן האקולוגי, כמה טוב שעם הנצח מבין שעתידנו הוא בילדינו.
תפריט
