לא לומדים יהדות מהתנ״ך?!

הרב מאיר שלום
דיברת בהרצאה שלך בחריפות על כך שאצל מחבלי החמס ודומיו, יש אמונה דתית שאלוהים רוצה שבני אדם יהרגו בני אדם אחרים, וזה נוגד את הגדרת האמונה ומהותה, שכולה אהבה ונתינה, וההיפך מרצח. אמרת שאין זה שיח של מאמינים. תמהת על כך שהם באים לרצוח ולעשות את כל הרעות שבעולם בשם האל, ואיזה מין אלוהים יש להם?
אני הייתי מוטרד בכל ההרצאה מהמחשבה שבעצם בכל הדתות זה כך, כולל ביהדות! גם בתנ״ך שלנו אלוהים הורג בני אדם, ומצווה בני אדם להרוג בני אדם אחרים. הוא משמיד את דור המבול, הוא הורס את סדום, הוא מצווה להרוג מחללי שבת ועוד ועוד. אז איך אתה מסביר את האלימות והרצח שיש גם ביהדות? מה ההבדל העקרוני בינינו לבינם?
אני שואל בכנות ולא בהתרסה, ואודה לתשובתך.
גיא
גיא, שלום וברכה.
אני מבין לגמרי את שאלתך, והיא שאלת רבים, אבל יש בה טעות יסודית, והטעות הזאת נובעת מטעות רחבה ונפוצה מאד בהכרת המבנה של מסגרת ההלכה, ושל ארון הספרים היהודי. היהדות אינה נסמכת על התנ״ך, אף על פי שהוא הבסיס לכל, משום שהוא ספר, והיהדות היא אמונה חיה. היהדות הוא המסורת הנמסרת בעל פה מדור לדור. אינני מתכוון רק לפירושי התנ״ך, אלא בעיקר למסורת החיה של דוגמא אישית. רבותי, שמהם קיבלתי את תורתי, היוו בראש ובראשונה דוגמא אישית בחייהם. לפני ששמעתי מהם מילה של תורה, ראיתי את אנושיותם ואת מידותיהם הטובות. ראיתי אצלם את הדבר הכי רחוק מרצח, הכי הפוך מזה. ראיתי אהבת אדם קיצונית, נתינה, הקשבה, חסד, אנושיות. וזוהי היהדות. זה מה שהם ראו אצל רבותיהם, זו המסורת שלנו.
לא לומדים יהדות מהתנ״ך, וגם לא מהגמרא ומיתר הספרים של התורה שבעל פה, אלא מאנשים. זה עקרון מקודש אצלנו, בכל הדורות, כולל דור האינטרנט. אם מלמדי התורה שבעל פה עדיין לא נגישים לך, ואתה מתעקש לקרוא הקדמות למחשבת היהדות דווקא מספר, תתחיל בספרי שמחה רז וכדומה – ״איש צדיק היה״, ו״צדיק יסוד עולם״, על רבי אריה לוין. אלה ספרי ההקדמה של ההקדמה לתנ״ך. ובכל מקרה, עדיף שתכיר את האנשים, את מוסרי התורה מדור לדור.
מהלך הייתי ברחובות ירושלים בשיחה עם אחד מרבותי, רבי בנציון פריימן זצ״ל. הוא היה גאון תלמודי, הכיר את התנ״ך טוב ממני וממך. הוא היה מקדיש לי זמן לשיחה ולימוד, כמו לכל מי שרצה, בלא כל תמורה. כשרציתי לנצל את זמנו גם בדרכים, נלוויתי אליו למקומות שהלך. מדי כמה דקות הוא היה פוגש מישהו, עוצר ושואל לשלום אשתו, למשל, שהייתה חולה, והא זכר את פרטי המחלה, ואילו בדיקות היא עוד צריכה לעשות… אחר כך היה פוגש מישהו ושואל אם הצליח להשיג את ההלוואה שחיפש, ולשלישי בישר שמצא מענה לקושייתו על ה׳תוספות׳ בספרו של רבי עקיבא איגר. בחדר האוכל של הישיבה הוא היה מציל מזון מלהיזרק, ומחלקו בבתי עניי ירושלים. הוא היה מסוגל לפרוץ בבכי למשמע בשורה קשה כלפי מישהו שבקושי הכיר, או להתמלא בשמחה אמתית מבשורה טובה. הוא קיבל את תורתו גם מרבי אריה לוין הנ״ל, שהיה אביהם של כל צר ומצוק ומר נפש, דואג ליתומים, לאלמנות, לנדכאי החיים. רבי אריה קיבל את תורתו גם מהרב קוק, שהיה ״חולה אהבה״ לעולם, לבני אדם, לא-לוהים, לעמו, לתורתו, לבריאה כולה.
זוהי מסורת היהדות, ומיותר לומר, שדבר אין בינה לבין רצח. רגישותו של הרב קוק לחיי אדם הייתה כה גדולה, עד שפעם התבטא, שאילו הייתה ׳סנהדרין׳ בימינו, בית הדין העליון בעל סמכות נרחבת, יתכן שהייתה אוסרת נסיעה במכוניות, בגלל הרוגי תאונות הדרכים. ובקיצור, בלשון רבי עקיבא: ״ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה״, זהו עקרון היסוד. וכך ראיתי אצל רבותי תלמידי ה״חזון איש״ וה״חפץ חיים״, ושאר מוסרי התורה מדור לדור.
כעת אתה מקשה על התנ״ך, אז כדאי קודם ללמוד אותו לעומק, אחרי ההקדמות הנ״ל. אבל ביהדות, כשלומדים ספר, לא קוראים אותו אלא לומדים אותו מפי איש חי, תלמיד מפי רב. אין לתנ״ך פירוש ללא תורה שבעל פה, כי אפילו ניקוד אין בו, אפילו צורת הקריאה, הפיסוק, המנגינה המפרשת, כל אלו עוברים במסורת, והם יכולים לעשות את כל ההבדל. בא נראה משהו בנושא שהעלית, איך הוא עובר במסורת התורה שבעל פה ובמציאות, שהיא חזקה מאד במחשבת היהדות.
כמעט 2000 שנה, מאז קצת אחרי חורבן הבית, אין סנהדרין, כך שאין עונש מוות ביהדות. 2000 שנה זו תקופה רצינית, זו מסורת שאפשר להסתמך עליה, היו בה גדולי היוצרים ביהדות ובעולם. אבל אתה מוטרד ממה שהיה לפני יותר מ2000 שנה. אז העדות הנמצאת בגמרא אומרת שגם לפני חורבן הבית, בשלהי תקופת הסנהדרין, לא היה עונש מוות, כי הוא לא היה יעיל ומרתיע, בגלל ההשחתה המוסרית הרחבה. אבל אתה מוטרד מהתקופה שלפני כן. אז גם כשהייתה סנהדרין, אילו הייתה הוצאה להורג אחת מתבצעת במשך שבעים שנה, היא נקראה סנהדרין קטלנית. הנה פרופורציות. אבל אתה מוטרד ממה שהיה עוד לפני תקופת חז״ל, ממש בימי התנ״ך. אתה שואל על סדום ועמורה, אתה שואל על דור המבול. התנ״ך האריך לבאר כמה ההשחתה בדור המבול הייתה מוחלטת, בלתי ניתנת לתיקון, והקיפה את כולם ממש. בסדום הייתה מערכת משפט, אבל עקרונותיה היו הפוכים. דהיינו, מה שבני אדם חושבים כטוב, היה נחשב שם כשיא הרוע. ומה שאנשים נורמליים חושבים לרוע, כמו רצח ואונס, היה נחשב שם לצדק ולטוב. התנ״ך מאריך לבאר ולהדגים את הרוע שם עד שנבין ונזדהה עם הצורך להשחיתם. למרות זאת מתאר התנ״ך ׳משא ומתן׳ ארוך בין א-לוהים לאבי היהדות, אברהם אבינו, לוודא שאין שום דרך של תיקון מלבד הפיכה מוחלטת. דווקא משם נלמד את יחסה של היהדות לקדושת החיים.
כשהתנ״ך רוצה לבטא את סלידתו מהעבודה הזרה, הוא מסביר להיגיון האנושי כמה היא גרועה: ״כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלוהיהם״. כלומר, שלא יעלה על דעתכם להתחבר לפילוסופיית חיים כזו, שהרי היא ההיפך הגמור של כל היגיון אנושי של ערך קדושת החיים. זוהי ההוכחה הראשונה על טעותה של העבודה הזרה.
שאלת על חילול שבת, ובאמת לא הייתה נוהגת בפועל שום הוצאה להורג, ולא אאריך להסביר מדוע הוצאה להורג לא תתכן להיות דבר מעשי על פי כללי התורה. ובכל אופן יש בתנ״ך ניסוח כזה כדי להראות את חומרת המעשה בעיני התורה. יש לאדם בחירה חופשית, הוא יכול לבחור גם במה שרע, והתורה, במסגרת המלצתה לבחור בחיים ולא במוות, בטוב ולא ברע, מסבירה לנו עד כמה הדבר רע, עד כמה הרע הולך עם המוות והטוב הולך עם החיים.
דווקא בגלל חובתה של היהדות לחיי אדם, היא מצווה על בני האדם לרדוף את הרוצחים עד חורמה, להמיתם ולהשחיתם, לא לרחם עליהם, כי רק כך יוכל להתקיים מרחב חיים.
להתראות.
מאיר ■
meirdorfman@gmail.com
הרב מאיר דורפמן, מחבר סדרת ה׳מרבדים׳ על מסכתות הש״ס, ושו״ת הגרז״ן