מי לא מפחד מהפחד? כמה משמעות יש לפחד בחיים שלנו? מי לא אמר אף פעם ״אימא'לה, איזה פחד…״? במהלך חיינו, רובנו מוצאים את עצמנו לא פעם מנוהלים על ידי הפחד. הפחד לשנות, להחליף, הפחד להגיד, הפחד ממה יגידו עלינו, או יחשבו, הפחד שיגלו, שלא נדע, שניכשל, שנטעה, שנשכח, שנאכזב, שלא נצליח, שלא נאהב, שלא יאהבו אותנו, או את מה שאנחנו עושים.
לפעמים, תוקף אותנו פחד שמשהו רע יקרה, פחד ממחלה, מאסון, הפחד על אהובים לנו והפחד הזה יכול לשתק אותנו ולעצור אותנו מלעשות דברים, מלאפשר לסובבים אותנו לעשות דברים, כי אנחנו פוחדים ודואגים להם. יש כאלה שהחושך מפחיד אותם, כי לא רואים מה יש מבעדו, גם כמטאפורה. ויש פחד קהל, ופחד מרופא השניים ופחד מהים ומעכברים ומנחשים, וממקומות גבוהים וסגורים ויש ועוד כל מיני פחדים… אנחנו חיים עם הפחדים האלה בלי לשים לב אפילו ולפעמים עושים טעויות, מפספסים הזדמנויות וחוויות כי הפחד ניהל אותנו ולא האמנו שאנחנו מסוגלים.
לאחרונה, מצאתי את עצמי חושבת על הפחד בחיי. האם אני מתנהלת בחיים שלי מתוך פחד? או מתוך זהירות? ואיפה עובר הגבול? ואיך צריך ואפשר להתמודד עם שדי הפחד שבתוכי? כי אני רוצה לחיות ולחוות ולהתנסות, לאפשר ולא להיות שרויה בחרדות. נכון שנדרשת זהירות, ומחשבה, ושיקול דעת, אבל גם אומץ ותעוזה ואמונה. חששות הם דבר טבעי, אבל הפחד, למדתי, לא עוזר ולא מוביל לשום מקום טוב ואני מנסה להילחם בו ולאמן את עצמי ואת התודעה שלי להתגבר עליו ולא לתת לו לנהל לי את החיים.
אני מוצאת את עצמי נבהלת ממשהו והפחד ממש עושה לי רע בגוף. גוף ונפש חד הם. המילים, המחשבות והאמונות יש בכוחן למוסס את הפחד, או להגביר אותו. כדאי שהמחשבות יהיו תמיד טובות ומעצימות וכשיש מודעות ועוצמה וביטחון ואנרגיה חיובית ואמונה, אפשר לנצח את הפחדים. ככה, תוך כדי כתיבה, מתנגן לי בראש השיר: ״כל העולם כולו גשר צר מאוד והעיקר לא לפחד כלל״.