01
את הטור הזה אני כותב ברגשות מעורבים מאד. לא בגלל חשיבות הנושא שעליו בחרתי להאיר את הזרקור השבוע, אלא בגלל הכאב הגדול והמתח שהוא מעורר. כי היום אני רוצה לכתוב על החיסונים מצילי החיים ממגיפת הקורונה. אני יודע שזה נושא טעון במיוחד. כתבתי על זה עד היום מספיק פוסטים בפייסבוק כדי להבין כמה אמוציות הוא מעורר לשני הצדדים. מתנגדי החיסונים יטענו שאני עבד נרצע של הממסד הרפואי העולמי; חסידי החיסונים יטענו שכל מי שמהרהר לרגע האם ללכת להתחסן הוא כבר רוצח שמסתובב עם נשק חם ברחוב ויורה. ובאמצע נותרים רוב הציבור, אנשים נורמטיביים שמעוניינים לקיים דיון ענייני, אבל הוא כמעט לא יכול להתקיים.
אני לגמרי האדם שנגד הליכה עיוורת עם העדר בלי לבדוק את העובדות ובלי לשאול שאלות. כל דיון בנושא החיסונים חשוב. אבל יחד עם זאת אני חושב שהדיון בנושא החיסונים חייב להתנהל על בסיס עובדות רציניות, שנבדקו בצורה אמינה על ידי גורמי מקצוע ולא על סמך טוקבקטיסטים נטולי יידע רפואי. לכן כל מה שאני רוצה לומר לא נועד לאוזני מתנגדי החיסונים, שרובם כבר גיבשו עמדה ומפיצים אותה כיום במבט מלא חשיבות ומאה אחוז ביטחון עצמי. על פי רוב אלה אנשים שגם ביום רגיל נוטים לערער אחרי הממסד הרפואי; בדיוק כמו שרוב חסידי החיסונים (מלבד מי שקברו לא עלינו קרוב משפחה רק בגלל שלא התחסן) הם אנשים ממסדיים בטבעם, שמקבלים את עמדת גורמי הבריאות כקדושה.
02
לכן אני לא רוצה לדבר אל אלה שכבר מביאים לדיון הזה דעה מהבית. אני יודע שיש רבים שבציבור שלא התחסנו כי הם פשוט מתמהמהים. הם שמעו שאחרי החיסון יהיו להם תופעות לוואי והם מפחדים. הם גם שמעו שהמגיפה האמיתית היא לא זו שמופיעה בנתונים של מעל 1,000 הנפטרים האחרונים מהקורונה, אלא בסיפורים שהופצו ברשת על ידי מתנגדי החיסונים, שטוענים שלאחרונה מתו מאות אנשים מדום לב אחרי החיסון, אבל יד נעלמה, לדבריהם, רודה בנתונים ומעלימה אותם. בקיצור הם מתלבטים בין הקשבה ל-90% מגורמי הרפואה בעולם, לבין הפייק ניוז.
ואני רוצה שהם ישקלו את הדברים לפי ההיגיון ולא לפי הפחד מסיפורים נטולי יסוד עובדתי. כי אני יודע שהחיים שלהם נמצאים כעת על כף המאזניים. זה קצת קשה לחשוב על זה, כי אלפי מחקרים בעולם מוכיחים שרוב האנשים שלא נשמרו ולא נזהרו, עשו זאת כי עברה להם בראש האמונה הזו ש”לי זה לא יקרה”, וגם בשבוע בו הנתונים הם ש-91% מהמחוברים למכשירי האקמו בישראל הם לא מחוסנים, מרגיש לרבים בציבור שהמגיפה הזו היא משהו שקורה הרחק מהחיים שלנו. הם שמעו על אדם רחוק שנהרג, או חבר של בן משפחה. הם ראו תמונה בעיתון עם מבט מחייך. אבל תמיד היה נשמע להם שזה יכול לקרות רק לאנשים שהם לא מכירים. עד שהמציאות דפקה להם על הדלת. ולמרבה הצער המגיפה הזו כבר דפקה בדלתות רבות שלא ציפו לה.
03
שאלתי כמה מהססי חיסונים שאלה פשוטה: חלילה ואתם נמצאים בזירת תאונה עם פצוע מדמם ביד. מצד אחד עומדים כל אותם רופאים, פרופסורים, מומחי אפדימיולוגיה ואנשים שחתומים על תרופות שהצילו חיים של רבבות. מהצד השני עומדים קבוצת הטוקבקיסטים שמדברים במבט רציני מאד ומלא חשיבות ושולפים לכם נתונים שאתם לא מבינים בהם (וגם הם לא). למי הייתם שומעים? אני נוטה לחשוב שרוב האנשים היו מפנים את הפצוע לבית רפואה, מקשיבים לרופאים במקום ומתפללים שהשם יתן בידם את הכוח לרפאות אותו, בסייעתא דשמיא גדולה, אבל גם בכח שאלוקים נתן לרופאים לרפא.
מי שהיה מקשיב במצב כזה לקבוצה השניה, כנראה גם לא ילך להתחסן. הוא מעדיף להטיל תווית על כל עולם הרפואה ולהתרפא בביתו – וזה בסדר גמור, ישנם אשים שגם ביום-יום חושבים שהרופאים הם הרע בעולם. אבל חשוב לדעת היכן הם בחרו להתמקם.
אז רגע לפני שאתם רצים לקטר על התוו הירוק החדש ועל הכאבים ביד שמלווים את היומיים שאחרי ההתחסנות, חשוב שתזכרו שאולי בצד אחד ישנם הפחדות ואולי אפילו תסמינים מוכרים, כמו בכל תרופה או חיסון, אבל בצד השני נמצאים מעל 1,000 מתים מהגל האחרון, רובם אנשים טובים ותמימים שפשוט פחדו מהחיסון.