01
ח׳אן אל-אחמר. כנראה שסיפור ח׳אן אל-אחמר הוא הדבר הכי יציב כרגע בישראל – סופו ידוע. גם הדרך נראית למרחוק. רק הטון משתנה מעת לעת, לפעמים עולה ולפעמים יורד. הכול בהתאם לפוזיציה. עכשיו זה קרה עם תשובה המדינה שהגיעה בפעם ה-16 (!) לבג״ץ מדוע אינה מפנה את המאחז הפלסטיני הבלתי חוקי. על פי טענת המדינה הפעם, מתנהל שיח עם תושבי המקום למציאת פתרון מוסכם, ושלפינוי ללא הסכמת התושבים יהיו השלכות ביטחוניות משמעותיות.
השר במשרד הביטחון, בצלאל סמוטריץ׳, שכבר קרא לנתניהו לפנות את המאחז, הקים קול זעקה וטען כי התשובה לא נוסחה בהתייעצות איתו, כפי שנקבע בהסכמים הקואליציוניים. גם השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, יישר קו עם זעקות סמוטריץ׳. חלפו כמה שעות, התקיימה פגישה עם ראש הממשלה, והכול בכדי לספר את אותו הסיפור בדיוק בטון שונה. החאן לא יפונה. ממשיכים כרגיל.
העניין הוא שלכל פוליטיקאי יש את ח׳אן אל-אחמר שלו. לפעמים מביטים בו מהקואליציה ואז מהאופוזיציה. קרדום לחפור בו. כלי הניגוח הכי טוב במזרח התיכון. יותר מאיבוד המשילות בנגב, ממקרי הרצח במגזר הערבי, מהמאבק בטרור מהקפאת ההתנחלויות. אתה רוצה לנגח, לתקוף ולהעמיד יריב במקום? סע לגבעה הסמוכה לתחנת הדלק במישור אדומים, פתח מצלמה ושא נאום. ככה פשוט.
הדבר הכי מטריד הוא שידוע הדבר ומוכר לנבחרינו. אני בטוח שאנשי הציונות הדתית ועוצמה יהודית וחלקים בליכוד שדוחפים לפינוי החאן, יודעים בסתר ליבם כי הדבר לא יקרה. יותר מכך, הם שומעים את הערכות המצב של גורמי הביטחון שמסבירים כי הדבר עלול לפגוע בישראל. במקום שיקום מנהיג אמיץ שלא יחשוש מול הבייס, יסביר את הסיטואציה כמו שהיא, ידבר לאנשיו וימצא פתרון הולם (שכנראה יסתיים בהזזת התושבים כ-300 מטר פנימה בשטח), הם ממשיכים בשלהם. מגלגלים ת׳בלוף.
02
ירדן. בתחילת השבוע נתפס חבר פרלמנט ירדני כשהוא מנסה להבריח כמות גדולה של נשקים דרך מעבר אלנבי לתוך שטח ישראל. חבר הפרלמנט שנתפס הוא לאומן תומך חמאס שלא פעם תקף את ישראל והילל את ארגון הטרור חמאס. הוא פחות מעניין. אם לא שוחרר עד לכתיבת שורות אלה אני מניח שישוחרר בימים הקרובים.
הסיפור פה הוא מערכת היחסים בין ישראל לירדן. בחודשים האחרונים, וביתר שאת סביב תקופת הרמדאן, מקיימים גורמי ביטחון ישראלים (שב״כ, מוסד, צה״ל) קשרים רגישים ומשמעותיים מול הירדנים. למלך שליטה על הנעשה בנרטיב בהר הבית, יש לו גם השפעה לא מבוטלת על יהודה ושומרון. בפברואר האחרון נפגשו הצדדים בעקבה במטרה לנסח הבנות לרגיעה. זה לא צלח אבל שיתוף הפעולה נמשך.
הבכיר הירדני עשה מעשה חמור שמאוד מטריד את פיקוד המרכז בעיקר בגלל כמות האמל״ח. אנשי המודיעין מדמיינים כמה פעמים עשה זאת בעבר ולא נתפס. אבל האינטרס של ישראל הוא לסיים את הפרשה הזו בשקט ולשחרר את הבכיר לדרכו תוך גביית מחיר מהירדנים, ״שיהיו חייבים לנו״. הירדנים מובכים, אבל ברמה הביטחונית צריך אותם מלא-מלא איתנו. אחרי כמה אירועים שבהם ישראל הביכה את הירדנים (ניסיון חיסול חאלד משעל, פרשת המאבטח בשגרירות) כעת על הירדנים להתפייס עם ישראל. הברוך הוא האמת. שיתוף הפעולה הביטחוני עם הממלכה הוא מעל הברחה כזו או אחרת. אבל קשה לתווך את האמת הזו לציבור, בטח בממשלה שכזו. איך נשחרר מבריח נשקים ותומך חמאס? לכן ניסו בשב״כ לגמור את הפרשה הזו בשקט יחסי והטילו צו איסור פרסום. אבל אחרי שהשד יצא מהבקבוק צריך להסביר לציבור שהירדנים חשובים ליציבות האזור. בטח בימים כאלה. ■