01
ביום שישי האחרון, ראש חודש כסלו, שוב רחבת הכותל הייתה מלאה עד אפס מקום. אבל הפעם היא לא התמלאה ביהודים שבאו לשפוך את ליבם מול המקום הקדוש לעם היהודי, אלא ביהודים שהגיעו למנוע בגופם את חילול שריד בית מקדשנו. במקום כיפות לבנות ומטפחות שעוטפות נשים עם עיניים דומעות ולב מבקש, התמלאה הרחבה בתגרות ידיים, כעס וצעקות. בהחלט לא מראות שאמורים לראות במקום הקדוש ביותר בעולם. אך למרבה הצער המראות האלה חוזרים על עצמם מידי חודש. בריטואל קבוע כבר לא מעט שנים, מאז שנת 2013.
למי שלא מכירים את הסוגיה אז בואו נפרק:
התנועה הרפורמית לא הכירה כמעט מאז היווסדה בתפילה לחזרת עם ישראל לציון וירושלים. כבר לפני 100 שנים מחקו הרפורמים מהסידורים שלהם את התפילה לציון והחליטו כי בעולם מודרני אין צורך להתפלל “ וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים״. התפיסה הרפורמית אף גורסת כי בית מקדש היה למעשה מקדש ככל המקדשות של העמים הפרמיטיביים ולכן אין אף שאיפה לשוב ולחדש את עבודת המקדש. היא למעשה כופרת בקדושה של המקום.
אם כך לא מובן מדוע דווקא התנועה הזו, שלא רואה אף קדושה בקיר התמך לבית המקדש, החליטה לקדש את המאבק על המקום.
אז נסביר. מבחינת הרפורמים המאבק על “תפילה רפורמית״ בכותל המערבי הוא מאבק של אישור על היותם זרם לגיטימי ומקובל ביהדות. הם מנסים את מזלם במשך עשרות שנים בישראל, אך למרבה השמחה לא הצליחו לתקוע כאן יתד. מבין 15,000 בתי כנסת שקיימים בישראל – ועוד 200 בתי כנסת חדשים שנפתחים מידי שנה – רק 50 בתי כנסת משתייכים לתנועה הרפורמית. וזה למרות תקציבי עתק, מיליונים על גבי מיליונים שהוזרמו מעבר לים, כדי לנסות לכבוש את הלבבות בישראל.
מתוך מהלך של ייאוש ואחרי שהרפורמים גילוי כי הם לא יקבלו הכרה בישראל באמצעות קמפיינים ומסעות יח״צ, החליטו לפני כשלושים שנה חברי התנועה להתחיל את המאבק על הכותל, שידע עליות ומורדות במהלך השנים.
בעבר כבר הגיעו עימם לפשרה על הקמת “עזרת ישראל״, הרחבה הרפורמית בסמוך לכותל בקשת דוידסון, אבל הרפורמים לא הסתפקו בה וטענו כי היא לא מקום תפילה מכובד עבורם.
02
המהפך חל בשנת 2013. באותה מערכת בחירות החרדים נזרקו מהממשלה ולפיד ובנט הפכו לשותפים הקואליציוניים הבכירים. בנט מצידו הודיע מיד שפניו לחיבוק הרפורמים וכחלק מהמגמה בחר לעצמו את משרד ירושלים ותפוצות, בנוסף למשרד החינוך.
למרבה הצער באותה תקופה משהו חדש התחיל. רבני הציונות הדתית עוד לא הפנימו כי בנט צפוי לקעקע את חומת היהדות ובחסות האופוריה של הניצחון בבחירות וההישג הכביר של 12 מנדטים, החל בנט את תוכניתו הגדולה: להכשיר את הרפורמים ולהכניסם לישראל.
באותה שנה החליטו גם “נשות הכותל״ להעלות הילוך. מספר חודשים לאחר הקמת הממשלה הם העלו דרגו בנוכחות בכותל. לפי נתוני ויקפדיה הממשלה הוקמה בתאריך 2.2.2013 ומיד לאחר הקמתה, בחודשים מרץ-אפריל הפרובוקציה שלהם הפכה לגלויה. ממנין שקט בצידו של המקום הקדוש, שאיש לא הבחין בו, החלו לקיים במקום פרובוקציה כשהן מנסות לקחת בניגוד לנהלים ספר תורה אל עזרת הנשים ולקיים קריאה בתורה “שוויונית״ ברחבה.
בעקבות הסערה שקמה החליט השר בנט, שהחזיק בסמכויות מתוקף תפקידו כשר ירושלים והתפוצות, לשדרג את רחבת “עזרת ישראל״ ולהפוך אותה למה שהיא כיום – רחבה מרכזית ומוכרת באופן רשמי, בסמוך לכותל המערבי ובתוך מתחם שכולו שריד מתקופת בית המקדש, בדומה לכותל המערבי. אבל הרפורמים לא הסתפקו בהישג והמשיכו במהלך הגדול של מאבק להכרה במקום המקודש לעם היהודי.
בינתיים אם שאלתם, הרחבה עמדה שוממה לגמרי. כל זה בזמן שנשות הכותל ממשיכות להגיע בקבוצה קטנה כמעט מידי ראש חודש ולערוך את הפרובוקציה החודשית שלהם בתפילה עם טליתות ותפילין ברחבת הכותל. מפעם לפעם הן היו מצליחות להערים את עובדי המקום ולהעביר ספר תורה אל עזרת הנשים ולא פעם האירוע נגמר במעצרים. כך הפכה הרחבה הקדושה ממקום נטול פוליטיקה ומחלוקות, לזירת קרב.
03
עכשיו לנתונים. לכותל מגיעים מידי חודש מאות אלפי יהודים להתפלל. לפי חלק מהגורמים הרשמיים מספר הפוקדים את הכותל מגיע ל-10 מליון יהודים בשנה. המקום הופך לעמוס ביותר בלילות חודש אלול, ליל שבועות וחגי ישראל.
בירושלים יש יהודים רבים שיוכלו לספר כי מאז שחרור הכותל, במלחמת ששת הימים, לא פספסו שבת אחת בכותל (חוץ מימי הקורונה שהכותל היה סגור לתפילה) ולא מעט נשים צדקניות יוכלו לספר על שנים רצופות של תפילה בכותל.
איך אמר השבוע איש התקשורת קובי אריאלי “גם אם תהיה עכשיו סופת חורף ורחבת הכותל תהיה ריקה לגמרי, אם יצטרכו שיבוא מישהו לנקות את הכותל, זה יהיה איזה יהודי מבוגר ממאה שערים, שיגיע באמצע הלילה לנקות את רחבת הכותל״.
וזה עוד לפני שדיברנו על הציבור המסורתי הגדול שפוקד את הכותל ומהווה את הרכיב האנושי המרכזי בכותל המערבי, שגם אם אינם מגדירים את עצמם כדתיים או חרדים, וודאי שהיהדות שלהם אורתודוקסית והם לא פקדו בית כנסת רפורמי ישראלי בחייהם – אולי בביקור מקרי בקהילה יהודית בארצות הברית.
לעומתם הקבוצה הרפורמית שמגיעה לכותל מונה כמה עשרות חברים בלבד. לפי אחת מפעילות המאבק על קדושת הכותל, שנמצאת בכותל מידי חודש ומכירה את הפרצופים גם מהצד השני, מדובר על כמאה וחמישים פעילים ופעילות, שמגיעים בתורנות חודשית ביניהם ורק במקרי שיא הקבוצה כולה.
עכשיו תשאלו את עצמכם ברגשות של מי צריכה ממשלת ישראל להתחשב? ברגשות של מאות אלפי יהודים שפוקדים מידי חודש את הכותל, או ברגשותיהם של כמאה פעילים, שחוץ מהפרובוקציה החודשית לא נראים בכותל אף פעם.
ולמי ששאל איך אני יודע שהם אינם פוקדים את הכותל אף פעם? התשובה פשוטה. “עזרת ישראל״, אותה רחבה רפורמית שהשר בנט הקים ב-2013 והוא מאד התגאה בכך כמובן, עומדת שוממה לגמרי. זו העובדה.
04
לסיום חשוב לומר גם את זה: אין אף אתר דתי בעולם שמתקיימות בו תפילות מעורבות בין נשים לגברים. כל אותם אבירי השוויון, שיודעים לזלזל במפגיע ברגשותיהם של יהודים מאמינים, הם בדיוק אלה שלהבדיל בכל מנזר, כנסייה, מקדש הודי או אשרם טיבטי, יספרו כמה הם מכבדים את המקום ורגישים לרגשות האחר.
כל אותם פופוליסטיים שטענו השבוע באולפני החדשות שאין צורך לכבד את רגשותיהם הדתיים של החרדים והמסורתיים בישראל, הזכירו לי כמה מטיילים ישראלים במזרח, שמאד מתקשים להיכנס לבתי חב״ד בהודו בגלל “אי השוויון המגדרי״ בתפילות, אבל יספרו בעיניים נוצצות איך הורידו את הנעליים והתכסו ב’שאל’ במנזר בודהיסטי.