אווירה מחותנת של ל"ג בעומר הקרֵב עוררה בי רִשמֵי זוגיות של הוריי, הרב והרבנית נריה זצ"ל (על מסעם בדרך לחופה ראו: 'איזה זוג נחמד', גילוי דעת לפרשת חיי שרה). נראה שמאזן ה'יחד' שלהם מעורר השראה גם מעבר למעגל המשפחתי.
במסיבת יובל השבעים שערכו לכבודו אמר אבא בדבריו:
"חייבים תודה לקב"ה על מתנת אורך החיים, אך יש דברים שמאריכים חייו של אדם, ואחת המתנות הגדולות היא מתנת ה'עזר כנגדו' – בעלת הבית שתחי'. ב"ה כולם יודעים על חלקה בכל המעשים. אני מרגיש את זה יום-יום בעידוד, בתשומת לב, בעצה ובתבונה. שותפות והבנה הדדית היו לאורך כל הדרך. "בשבת שעברה אמרתי לזוג הצעיר שהיה אצלנו שקרה לי נס: הבת של ר' חיים גיטלסון ז"ל, שהייתה במהותה מיועדת לאחד מחבריו של אחיה מישיבת חברון – זכיתי אני בה. ר' חצק'ל ראש הישיבה נזף בבחורים ואמר להם 'איפה הייתם?!' זה היה מזלי. האתחלתא של ישיבת בני עקיבא לא הבטיחה חיי נוחות. הבת שבאה מבית מסודר הייתה מוכנה ללכת לכפר הרואה לחיי דלות. זה אחד הנסים שרואים בהם את יד ההשגחה. אלמלא עזרתה הנאמנה לא יכולתי להגיע עד הלום בחומר וברוח, ואני עוד זקוק לעזרתה. יהי רצון שייתן לה הקב"ה כוח להמשיך במעשיה הטובים".

שנים אחדות אחר הסתלקותו של אבא חלקה עימנו אימא את תחושותיה:
"בהיותי בת 18 הלכתי ב'שערי חסד' בירושלים, ופגשתי אישה זקנה שסחבה חבילה גדולה. עזרתי לה להביא את החבילה לביתה, והיא בירכה אותי: 'שתזכי לזיווג הגון'. רחוקה הייתי מלחשוב על זיווג, והייתה זו פעם ראשונה ששמעתי ברכה כזאת. חייכתי לעצמי. אולם מאז שהתבגרתי הבינותי שזאת הברכה החשובה ביותר שראוי לברך. הבנתי ש'זיווג הגון' הוא היסוד לשלוות נפש המאפשרת לאדם לחיות את חייו ללא תסכולים, לפתח את כישוריו, לזרום עם החיים ולמלא את חובתו בעולמו. אולי אגדיר זאת כמילוי 'בטריות בסיסיות' של האדם שבזכותן אפשר להמשיך לבנות את הבניין.
"תודה מיוחדת לקב"ה על מתנה זו של 'זיווג הגון' – הנישואין עם אבא זצ"ל, שאִפשרו לנו לחיות את חיינו מתוך כבוד הדדי, הערכה הדדית ושיתוף מלא בבניין הבית שלנו. אין זאת אומרת שלא היו לפעמים חילוקי דעות, אולם דנו עליהם מתוך גישה עניינית. כשראיתי שעניינים מסוימים חשובים לאבא מאוד, לא היה קשה לי לוותר על דעתי למענו.
"תודה נוספת לקב"ה שנתן לי כוחות נפש וגוף לעמוד במשימה של נשיאת עול הבית והילדים לבד, כדי שאבא יוכל למלא את התפקיד שהקב"ה הטיל עליו – העבודה החינוכית של בניין תורה בארץ ישראל. מתוך הכרה בחשיבות העניין השתדלתי לשחרר אותו מהדברים ה'קטנים' שהנהלת בית וגידול ילדים מחייבים, ולקחתי את הקושי על עצמי. הרגשתי שעל ידי הקְרבה זו שלי אני נהיית שותפה לעניין הגדול שעוסק בו".
נזכה גם אנו לעשייה ברוכה מתוך שותפות אמת!