ההצגה עומדת להתחיל, האורות דולקים והתפאורה ערוכה על הבמה. מאחורי הקלעים יש קצת מתיחות, לחץ, אווירה של בלגן, חילוקי דעות ו… המסך עולה. הקהל מוכן!
השחקנים עולים לאט-לאט, מחויכים, מלאי מרץ, הכול נראה מושלם. הקהל אינו יודע מה קרה מאחורי הקלעים, איזה בלגן היה לפני כן, איזה טקסט נשכח באמצע. הוא רק צפה בהצגה, ראה את המסכות שהיו על הפנים של השחקנים באותו הרגע.
פורים, אתה כבר כאן? חיכינו לך שתגיע. פורים, אינך יודע כמה אני רוצה להרגיש אותך, את קדושתך ואת שמחתך האמיתית.
מראש חודש אני מכינה את עצמי בשמחה גדולה, בשירים ובריקודי מעגלים. אני בוחרת ורוצה להיות באותה שמחה שתתפרץ מתוכי, לא משנה מהם המגבלות והמעצורים שחוסמים אותי. אני שמחה כי בחרתי להיות שמחה!
אני פוגשת לא מעט אנשים שתמיד נראים לי הכי שמחים בעולם, ואני נדבקת באותה אנרגייה טובה ואומרת לפעמים: ואו, האישה הזאת מלאת שמחת חיים! אבל אני לא יודעת מה היה מאחורי הקלעים, באיזה שלב היא, מה היא עברה. אני לא יודעת אילו משברים, קשיים ואתגרים חוותה.
אני זוכרת משבר אחד שלא הבנו מה קרה ולמה, איך מעכלים את המצב שנקלענו אליו. מה עושים? ממשיכים קדימה? בוחרים!
בוחרים בחירה נכונה לי ולבעלי ולנפש שלי. עטיתי מסכה כדי שתכסה את מה שאני מרגישה, שתטשטש קצת את הדמעות ואת הכאב ותכסה את פניי בחיוך ובשמחה. בהתחלה זה לא היה פשוט. לא אמיתי. אבל המסכה נעשתה קבועה. חלק ממני. ככה בחרתי!
בפורים אנחנו בוחרים לשמוח, כי השמחה היא האמונה, היא הרגע שאנו משליכה יהבי על ה' יתברך ואומרת: אני שמחה במציאות שבה אני חיה, אני שמחה במי שאני, אני שמחה בתפקידי, אני שמחה שאתה יודע מה טוב בשבילי.
השחרור הזה מוביל אותנו לשמחה אמיתית ופנימית. המסכות בידיים שלנו. אנחנו בוחרים איך תיראה המסכה שלנו, ואני רוצה להתחפש ולחפש את הטוב ביותר בכל דבר ודבר.
פורים, חיכיתי לך. שנזכה לקדושת פורים באמת! פורים שמח
