מהיום הראשון ועד לאחרון – כך קם ישוב חדש

עם סיום הקמפיין התיישבנו הנהלת אביתר, לטכס עצה יחד עם חבר הכנסת בן גביר, יועצנו המשפטי קובי אלירז, מי שהיה עוזר שר הביטחון להתיישבות, וראש מועצת שומרון יוסי דגן.
כולם אנשים חכמים ונבונים שמצביעים על מרב הסיכויים שהמקום יפונה במהירות. במערכת הביטחון נחושים להרוס ובהקדם. הבלגאן של ערביי ביתא לא מתאים להם בכלל והרעיון שאביתר תשוכפל, כנראה הלחיץ מאוד גורמים מדיניים בכירים. יוסי מתנדב להעביר את הלשכה שלו לאביתר באופן קבוע, מה שעתיד לקומם עליו לא מעט גורמים בכירים במערכת הביטחון. ובשביל הלשכה והמתנדבים צריך אינטרנט. אני יוצר קשר עם צדיק בשם ישראל אליצור שמספק אינטרנט לגבעות, נוסע אליו לעלי ועד כניסת שבת מטפסים על עמודים כדי להתקין טכנולוגיה מיוחדת שהביאה לאביתר אינטרנט במהירות 300 מגה בית. מיליון השקלים שגייסנו נבלעו בהוצאות הבנייה. אני מציע למכור מגרשים ובתים באביתר למי שמוכן לקנות, כדי להשיג עוד קצת כסף שבעזרתו נוכל לבנות עוד עשרה בתים במהירות. ההצעה מתקבלת חלקית, כדי להשאיר מקום לאנשים שכבר גרים באביתר. אחיעד ליבמן, שמונה למזכיר הישוב, וליאור זברג מוכרים את המגרשים יחד עם חוזה מיוחד שמבהיר כי המגרשים לא שלנו ואין לנו זכות למכור שם כלום, ושכל הכסף הוא בעצם תרומה להמשך הבנייה, ושהשימוש בקרקע הוא על דעת הנהלת אביתר, שאין לה שום מעמד חוקי בקרקע. זה עבד. כמעט כל המגרשים והבתים נמכרו. לנו היה כסף להמשך בנייה קריטית, וזה היה מרגש כי אנשים האמינו במקום ברמה גבוהה ממש. קבוצות רבות מגיעות כל הזמן, החברה של תנועת נחלה מעבירים להם שיחות ומסבירים על החשיבות במקום ובישוב הארץ באופן כללי – זה יוצר אימפקט מטורף. בינתיים עברנו – משפחתי הפרטית, לבית שבנינו באביתר. זה לעבוד בלי הפסקה כדי שיהיה חשמל, מים וקירות. לישון בבית עם חלונות מתפרקים מעץ, ורעש מתמיד של ערביי ביתא שהפעילו זמבורות מולנו לילות שלמים רצוף. זה לקלח את הילדות בגיגית, לזכור שבברז מותר לפתוח רק את המים הקרים (בחמים הייתה חתיכת נזילה וממילא דוד לא היה), זה לטאטא כל יום כמויות של אבק, זה להיות עם דלת שלא נסגרת במצב ביטחוני של איומי רצח מתמידים מצד תושבי ביתא שזיהו אותי באופן אישי כאחראי לאביתר, אבל זה המון המון שמחה וידיעה שאנחנו שותפים קטנים במשהו ענק.

הופכים לישוב

דניאלה וייס מחליטה שהיא רוצה אספלט על כל אביתר. זה סכום עתק והיא מבטיחה לגייס אותו. זה קורה ומהר בניצוחם של חברת ׳עייש עבודות עפר׳ שעזרו לנו גם לפתוח את רוב המגרשים בישוב. יש גם שמות רחובות מהודרים וזהו יום חגיגי במיוחד. ישוב עם מערכת חשמל, תאורה, אספלט ועשרות משפחות הוא כבר ישוב אמיתי. כל מי שמגיע לא חולם שרק לפני שבועיים וחצי לא היה פה כלום. אנשי הציבור שבאים כועסים בהחלט על הכוונה להרוס ישוב יפה כל כך. ישוב עם 50 משפחות כולל גם את כל הבעיות הרגילות של ישוב ועוד בתנאים מוגזמים: תלונות של שכנים, רעש, ובלי סוף שאלות מעסיקות את צבי אלימלך שרבף הצדיק שעמד על הקשר עם התושבים כל הזמן. הייתי תופס את צבי ב-17:00 אחרי הצהריים כשהוא טועם לראשונה משהו מהבוקר, ורק בקושי מצליח להתייחס גם לילדים שלו.

יוסי דגן פותח את הלשכה שלו באביתר. לשכה על אמת. מזגן, מחשב, כיסא ראש מועצה, שולחן ישיבות מסודר, מקום לרל״שית שלו, ויוסי אשכרה מנהל משם את כל ענייני המועצה וקובע פגישות במקום. הפרופיל הציבורי של אביתר עולה בזכותו מהר לכותרות. בנוסף לפעילות הפוליטית המאומצת של נחלה בשבועיים הראשונים, הממשלה החדשה בדיוק קמה וחברי הכנסת מהאופוזיציה ממהרים להגיע ללשכה של יוסי ולתמוך. כדובר הישוב, אני עולה לראיונות ומסביר שוב ושוב כי המצב שבו 30 שנה יש איסור ליהודים לבנות ישובים במולדת היהודית הוא בלתי נתפס. במקביל יוצא צו אלוף שמורה על הריסת כל אזור אביתר. מאז חתימת צו האלוף ועד ליום הפינוי עמדו ניידות משטרה בכניסה לישוב ובדקו בכל רכב אם בטעות יש בו מסמר או מברגה. הבנייה נעצרה כמעט לחלוטין. למרות זאת, בכל זמן השהות באביתר לא נרשמו בכלל עימותים עם כוחות הביטחון או עם ערביי ביתא. אנחנו באנו לבנות ולהניף את הדגל. לא לשום דבר אחר.

רף ההתעניינות התקשורתית עולה עוד יותר. בני גנץ נחוש להרוס את הישוב מתוך רצון להראות משילות. לדברי גנץ הוא דווקא מכיר בערך של הישוב במקום, אבל הוא לא ייתן לאנשים פרטיים לקבוע בשביל המדינה איפה יקום ישוב. ואז עולה רעיון לפשרה – המשפחות יעזבו את אביתר מרצונן אבל תישאר במקום ישיבה, וכך גם יישאר הישוב וגם המשילות שכל כך חשובה לגנץ תישמר. גנץ לא מוכן לשמוע על שום דבר, ממש שום דבר שמשאיר נוכחות יהודית על ההר. איילת שקד מנסה לעזור. היועצים המשפטיים שלנו קובי אלירז, ערן בן ארי וחגי ויניצקי הם המומחים הגדולים בתחום, והם מנסים מתחת לאדמה לייצר פתרונות פשרה חוקיים. אבל אין עם מי לדבר.

מציעים הסכם 

פגישה של יוסי דגן יחד עם הרב לבנון אצל בני גנץ בעיצומו  של צום י״ז בתמוז מצליחה לשנות. גנץ מסכים שברגע שיתאפשר חוקית לחזור, תעלה ישיבה ובדרך יזורזו כל התהליכים החוקיים. בלשכת איילת שקד יחד עם הנהלת תנועת נחלה, אנחנו מנסחים את טיוטת ההסכם הראשונה. לאיילת חשוב מאוד שלא יהיה פינוי באביתר, בטח שלא בשבוע הראשון לכהונת הממשלה. אנחנו לא מסתירים את דעתנו על הממשלה, אבל באותם ימים איילת בהחלט התגייסה לעזור. לחברים מתנועת נחלה קשה מאוד לחתום על הסכם ולפיו יפונה הישוב מתושבים. במשך שנים לחמו אנשי התנועה בהסכמים שונים שערכה מועצת יש״ע על מאחזים, אבל פה הם מבינים שיש משהו אחר. 

ההבנה מחלחלת שאם לא נסכים לחתום, הישוב ייהרס וערביי ביתא יחגגו בטירוף. הם מבקשים חצי שעה של דיונים בהנהלת התנועה, ובסוף חוזרים ללשכה של איילת שקד ומחליטים לתמוך בכפוף להחלטת תושבי אביתר. אידיאליסטים זה אידיאליסטים. באביתר גרו כ-50 משפחות אידיאליסטיות מאוד. לחלקם היה קשה מאוד מאוד עם ההסכם המתגבש. כינסנו אספת חברים בישוב שנמשכה עד אור הבוקר. על הפרק – עזיבה מרצון של הישוב עד ראש חודש אלול, אז תחזור ישיבה למקום. האווירה טעונה, צעקות והסברים, בכי ותחנונים. מהצד האחד משפחות שחיו בתת תנאים ולא מוכנות בשום אופן לעזוב מרצונן ישוב בארץ ישראל, הן רואות בזה צעד של נסיגה והפקרה אידיאולוגית. מהצד השני אנחנו שאומרים שבכללי המשחק הקיימים זה המקסימום שאפשר להגיע אליו, ושעדיף ישוב חדש בהכרה רשמית של ממשלת ישראל גם אם בלי תושבים זמנית, מאשר ישוב חרב. דניאלה אישה צדיקה ורגישה. היא שבתחילת הלילה תמכה בהסכם אצל איילת שקד, החליטה שהיא מתנגדת אחרי ששמעה את הטענות וראתה את הבכיות ואת המסירות למקום. אבל אנחנו ישוב דמוקרטי. אני מרגיש שאין מצב בעולם לוותר, אין מצב בעולם שערביי ביתא באים לרקוד פה על החורבות. אני עושה מרתון שיחות אישיות וארוכות במהלך הבוקר לתושבים, ובהצבעה הסופית רוב גדול של הישוב תומך בהסכם. אולי הייתה זו אי הבנה, אולי סתם ניצול ציני והקשחת תנאים, אבל בני גנץ הודיע שהוא ממש לא התחייב שתקום ישיבה בר״ח אלול, אלא שתקום מתי שיתאפשר במסגרת החוק. שזה אומר אחרי סקר הקרקע, הכרזה על אדמות מדינה וצו תכנון מיוחד. גנץ אומר שיזרז את זה ככל האפשר. לכולנו קשה מאוד. סף הלחץ בישוב מרקיע שחקים. נוסעים יחד לבית הרב דרוקמן לקבל הכרעה. מהצד האחד, בני גנץ מתחייב בקולו לרב דרוקמן וליוסי דגן שיקדם במהירות את התהליך, ומהצד השני אנחנו שחוששים שבלי תאריך קבוע לחזרה זה ימוסמס. הרב דרוקמן מנסה לשכנע שוב את בני גנץ,  אך ללא הצלחה. מבחינתו או שנחתום על ההסכם שהוא מציע, או שבאותו הערב ייהרס ויפונה הישוב. בני גנץ שוב לא מוכן להתחייב על תאריך אבל מבקש לסמוך עליו שהדברים יתקדמו מהר. ההחלטה קשה מאוד, אבל הרב דרוקמן אומר ללכת על זה, וכל הנוכחים בחדר מסכימים. אך הכול בכפוף להסכמת תושבי הישוב, וכך אנו מכנסים עוד אספת חברים, ובה שוב טונים גבוהים. כעס אמיתי עליי מצד חלק מהמשפחות על התמיכה בהסכם. הם ראו אותי באופן אישי כמי שהוביל את התמיכה בהסכם בתוך אביתר. כעס שמלווה בצעקות רמות וכואבות. בני גנץ כבר נותן הוראה לצבא להתכונן לפינוי, ואנחנו יודעים שזה עניין של שעות. ראש הסגל של בנט, טל גן צבי, מתקשר כל הזמן לוודא מה מצביעים בישוב. הפעם דניאלה גם הייתה בעד ההסכם. יחד עם צבי אלימלך שרבף ומנהיגי תנועת נחלה, הם נאלצו לעמוד מול אנשים שהיו חלק בלתי נפרד מהתנועה שלהם והיו מתוסכלים מאוד. הזמן היה קצר מידי וההצבעה התקיימה יחסית במהירות (שלוש שעות של דיונים בלבד). שוב, רובם המוחלט של תושבי אביתר תמך בהסכם. יצאנו לדרך.  זה כאב מאוד –  לנטוש את הבתים, לארוז את החפצים, לעשות סיבוב אחרון עם אנשי הצבא לוודא שאף אחד לא נשאר. וכך רגע לפני שבת אביתר הייתה נקייה מאזרחים יהודיים. מאז עברה כמעט שנה, סקר הקרקע אומנם נעשה, צה״ל שומר על המקום, מנדלבליט אישר את החוקיות של המתווה ואת סקר הקרקע, אבל מאז, בניגוד גמור להתחייבויות המפורשות שלהם, לא נעשה דבר כדי לקדם את הסיכום שעליו הם חתמו. זה כואב ומכעיס ואם זה לא ישתנה במהירות נצא למאבק חריף.

בכל אופן במבט לאחור, ובכל נסיעה על ציר מגדלים-תפוח כשאני רואה את דגל ישראל הענק שמתנופף בישוב, אני מתמלא בשמחה. גם אם בממשלה יצאו שקרנים לגמרי, הרכבת כבר יצאה מהתחנה. למסמך שעליו חתום מזכיר הממשלה יש תוקף חוקי ומדיני בהתחייבות להקים ישוב באביתר. באביתר יקום ישוב יהודי חוקי גם אם זה ייקח קצת יותר זמן. ישוב יהודי חדש וחוקי ביו״ש אחרי 30 שנה שבהן לא קמו ישובים.