עברנו את צום תשעה באב וחלפנו על פני יום השמחה של ט"ו באב, שני מועדים השייכים לאהבת ישראל ולאחדות ישראל: בתשעה באב נחרב הבית השני בגלל שנאת חינם, והוא ישוב וייבנה על ידי אהבת חינם, כדברי מרן הרב קוק זצ"ל, ובט"ו באב הותרו שבטים לבוא זה בזה וכן שבט בנימין חזר לקהל ישראל. זה הקשר בין שני המועדים.
על חשיבותה של האחדות לימדו אותנו חז"ל. כאשר ישראל עבדו עבודה זרה בימי אחאב נאמר: "חָבור עצבים אפרים הנח לו". כלומר, אף שהם עובדים עבודה זרה, מאחר שלא הייתה לשון הרע ביניהם, היו מנצחים את אויביהם במלחמה.
אפשר להבין בטעות שהאחדות ביניהם הייתה סביב עבירה של עבודה זרה, ואת האחדות הזאת שיבחו חז"ל. אך זו טעות חמורה להבין שהזכות של ישראל בימי אחאב הייתה החיבור לפסילים. האחדות הייתה שלא הייתה לשון הרע ביניהם וכבוד ישראל היה חשוב להם, והיו יוצאים להילחם יחדיו למען עם ישראל וארץ ישראל.
תמיד ידענו שאין מצווה באה בעבירה והמטרה איננה מקדשת אמצעים פסולים. אחדות סביב עקרונות הסותרים את התורה היא אחדות שריקבון ביסודה ואין לה קיום וממשות, לכן לא תיתכן אחדות סביב עבודה זרה או הפקרת חלקים בארץ ישראל או הרמת דגל של זכויות לאנשים סוטים (אף שראוי לרחם עליהם ולסייע להם לצאת ממחלתם).
כך כותב מורנו ורבנו הרב דב ליאור בשו"ת 'דבר חברון', חלק "השקפה וענייני אמונה", עמ' 87: "כאשר יש חולשה, יראי ה' עומדים כחומה בצורה ועושים מה שניתן לעשות נגד החולשה, כדי שלא יראה חס ושלום כאילו שנותנים לה לגיטימציה. המטרה של אחדות העם אינה מקדשת את האמצעים, ואין לעשות מצווה של אחדות בעבירה של 'הסכמה בשתיקה' למעשי הציבור. אין לתת יד לחולשות, אלא לשמור על הפן הבריא של העם".
ברוך ה', יש בעם הרבה פנים בריאות, וסביב אותן תכונות נפלאות של עם ישראל יש לבנות את האחדות.
מרן הרב קוק ב'איגרות הראיה', חלק ב, איגרת תתעא, כותב על הסבלנות הקשורה לערך האחדות ואומר שהיא חייבת לבוא מתוך עומק הדעת, אשר אינה יכולה להיות סבלנית למי שחוסם את עוז חייה של האומה הישראלית. רק כאשר תבוא הקריאה לאחדות מתוך ההכרה הבהירה במהות חיי האומה, אז תביא האחדות לברכה. אבל במקום שיש פגיעה בתורה וביסודות חיי האומה, לא תשרה ברכת האחדות.
לסיכום, האחדות היא אומנם סוד קיומה של האומה ונשמת רוח אפה. אך במה דברים אמורים? באחדות למטרות טובות, שהקדוש ברוך הוא שמח בהן ויש לו נחת רוח מהן, אבל אין ברכה ואחדות סביב מטרות שליליות.
על כן נדע להרבות אהבת ישראל לקרובים ולרחוקים ונמצא את סוד האחדות האמיתי שבתוכנו, ומאהבת החינם שנרבה בינינו נגיע לחיבור כל שבטי ישראל.
בשם ה' נעשה ונצליח!
