כמדי שנה בשנה הימים הנוראים מזמנים לנו את החוויה הדתית המיוחדת להם, העיניים בסידור והלב עמוק-עמוק בכוונות התפילה ובהרהורי תשובה. עם זאת דווקא בסיומם של הימים הנוראים, אחרי שעמדנו כל היום בתפילה, לחם לא אכלנו ויין לא שתינו – כמלאכי השרת ממש – קריאת התורה האחרונה, בתפילת מנחה של יום הכיפורים, מחזירה אותנו לקרקע המציאות הלא פשוטה, שלא הלכה לשום מקום. היא מחכה לנו מחוץ לבית הכנסת, ואנחנו ניפגש איתה כבר למוחרת יום הכיפורים: "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו… ואת זכר לא תשכב משכבי אישה, תועבה היא… ולא תקיא הארץ אתכם… אני ה' א-לקיכם". התורה אינה חפצה בארץ ישראל השלמה של משפחות מתפוררות, של גילוי עריות ושל להט"בים. כדי שזה לא יקרה צריך הרבה סייעתא דשמיא ולידה גם אומץ אזרחי.
אומץ אזרחי (civil courage) הוא תכונה שזכתה לכמה וכמה הגדרות של סוציולוגים ופסיכולוגים. לכל ההגדרות האלה מכנה משותף שאפשר לסכמו בשתי נקודות עיקריות:
א) המעשה או הדיבור המבטא אומץ אזרחי נעשה בפומבי, למען אידיאל מסוים, ועל כל פנים לא בא לשרת אינטרס פרטי. זה המרכיב של ה'אזרחי'.
ב) למעשה או לדיבר שכזה יש פוטנציאל של נזק למי שעושה אותו, החל מפגיעה במעמדו החברתי, דרך סיכון מקצועי וכספי וכלה בסיכונים חמורים עוד יותר. זה המרכיב של ה'אומץ'.
אחד הראשונים שהשתמש בביטוי 'אומץ אזרחי' היה המדינאי הגרמני אוטו פון ביסמרק (1815–1898), שכתב בזיכרונותיו: "אומץ בשדה הקרב הוא נחלת הכלל אצלנו. אולם לא פעם תמצא שאנשים מכובדים מאוד חסרים אומץ אזרחי (Zivilcourage)".
דוגמה נדירה של אומץ אזרחי גילה בשבוע שעבר ראש עיריית יבנה, מר צבי גוב ארי, כאשר החליט לעצור את מימון ארגון איגי בעירו. ארגון איגי עוסק בהפצת אידאולוגיה להט"בית בין בני הנוער. הארגון פועל בקרב בני נוער ביותר מ-45 רשויות בארץ, משרד החינוך מכיר בו ומתקצב אותו, והוא מארגן פעילות ביותר מ-110 קבוצות חברתיות לכיתות ז'–י"ב. צריך רק להעיף מבט על אתר האינטרנט של הארגון כדי להבין מה הם מעודדים (למשל טיפולים הורמונליים לטרנס*).
פעילות ארגונים כמו איגי בין בני הנוער מזיקה במיוחד, באשר הם מנסים להגדיל את שורותיהם. הדברים ברורים וגלויים לכל עין, ולא צריך לפרט. ארגון איגי ודומיו חרתו על דגלם את הלהט"ביזציה של החברה הישראלית כולה. עם ישראל בריא בנפשו, ובסופו של דבר לא ייתן לזה לקרות, אולם נחוצים לנו מנהיגים ונבחרי ציבור כמו צבי גוב ארי, שאינם מסכימים לממן מכספי ציבור פעילות של 'מחנכי' איגי בכיתות ז' שבה הילדים לומדים על תרבות הלהט"ב המגניבה המזמינה אותם להתנסות בשלל צבעי הקשת הלהט"בית. מי היה מאמין רק לפני שנים מספר שיבוא יום ורק ראש עיר אמיץ במיוחד יעז לעמוד בפרץ?
יהי רצון שבשנה הקרובה הבאה עלינו לטובה תניב פירות דוגמתו האישית של מר גוב ארי, ויותר ויותר ראשי ערים, מנהלי בתי ספר ואנשים נוספים הנמצאים בעמדות השפעה, וגם מי שלא, יגלו את האומץ האזרחי הדרוש היום כדי לעצור את הלהט"ביזציה של החברה הישראלית. תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.
