משפחה – "המשפחה החדשה"
המשפחה היא היחידה הביולוגית-חברתית הקטנה ביותר והאינטימית ביותר. כל אדם עלי אדמות נוצר מזרע של אב וביצית של אם. עובדה ביולוגית זו והרגשות הטבעיים הנובעים ממנה גרמו שהדגם של המשפחה הגרעינית הקלסית – אבא, אימא, ילדים – הוא דגם כמעט בלעדי בכל התרבויות האנושיות בכל הזמנים (להוציא אולי אי-אלו שבטים מאושרים ביערות הגשם בברזיל).
גם במשפחות פוליגמיות (פוליגמיה = ריבוי נשים), כמו באסלאם למשל, כל ילד קשור לאביו ולאימו הביולוגיים (כפי שאנו מכירים גם מיעקב אבינו ונשותיו). סוציולוגים, אנתרופולוגים ופסיכולוגים ניסו להתחקות על סוד הצלחתו של המבנה המשפחתי הקלסי מעבר לקשר הביולוגי. במחצית השנייה של המאה הקודמת היה ויכוח מהן הפונקציות שרק משפחה גרעינית יכולה לספק. היו שהרחיבו את היריעה, כמו האנתרופולוג ג'ורג' פיטר מורדוק (1897–1985), והיו שצמצמו אותה, כמו הסוציולוג טלקוט פרסונס (1902–1979), אך הייתה הסכמה רחבה שלמשפחה הגרעינית תפקיד מכריע בשני תחומים הנושקים זה לזה הקשורים לילדים: חִבְרוּת תקין (=סוציאליזציה, היכולת לתפקד בחברה) ועיצוב אישיותו של הילד.
"המשפחה החדשה" (אבא ואבא או אימא ואימא) מבית מדרשה של תנועת הלהט"ב מבקשת לפרוץ גם את המחסום הזה. לפי התורה הלהט"בית, ילדים אינם זקוקים כלל לשתי דמויות הוריות משני המינים. להכרזה על זוג חד-מיני כעל משפחה שוות ערך לחלוטין למשפחה עם אבא ואימא – בפרט בנוגע לעיצוב אישיותם של הילדים הגדלים כך – אין תקדים בתרבות האנושית. ילד הגדל ב"משפחה החדשה" הוא ילד שאימא שלו "ביצית" (או לחלופין אבא שלו "זרע"), הגדל עם אבא או אימא ביולוגיים ואדם נוסף; שום מכבסת מילים (כמו הורה 1 והורה 2) לא תשנה זאת.
אשר על כן "המשפחה החדשה" היא ניסוי פסול בילדים. הסרטונים הרבים הכוללים ראיונות עם ילדים מאושרים של אבא ואבא (או אימא ואימא) המציפים את הרשת מזכירים תעמולה בולשביקית והם עלבון לאינטליגנציה. מה כבר יגיד ילד שגדל כך ואינו מכיר מציאות אחרת? כל בר דעת מבין זאת.
מיותר לומר שמבחינת הדת היהודית "המשפחה החדשה" פסולה מכול וכול. בגמרא מובא שאפילו באומות שהיו פרוצות במשכב זכר לא נמצא מי שכותב "כתובה לזכרים". אך כפי שכבר אמר חתן פרס הנובל לספרות הזמר היהודי רובּרט זימרמן (המוכר גם כבּוֹבּ דילן): The Times They Are A Changing, ולאו דווקא לטובה (בשלב זה).
