כמעט בכל ברית מילה, האם היולדת מתכווצת בשמעה את בכיו של התינוק הרך, שבדרך כלל נמשך זמן קצר, ונרגע לאחר מנת הנקה מנחמת. אמנם התינוק חש כאב, אבל מחקרים רבים הוכיחו שהכאב אצל תינוק שנולד זה מקרוב עמום יחסית, בעיקר מפני שאין לו עדיין זיכרון תחושת כאב, שמהווה חלק משמעותי מתחושת הכאב של המבוגר. כאבו של התינוק הטרי הוא מינימלי, עד שמציצת בד טבול בכמה טיפות יין עשויה להרגיע אותו מיד, בתוספת נר אקמול לפי הצורך. אולם בתינוק בן כמה חודשים, וכמובן בילד גדול או במבוגר, כאב החיתוך בעור העורלה עלול להיות טראומטי, ומומלצת הרדמה מקומית. אצל תינוק מספיקה חבישה מעט-לוחצת כדי להחזיק את קצות העור החתוך במקומם, ואין צורך בתפירה; אך במילת מבוגר לעיתים קרובות נדרשת תפירה של קצות העור החתוכים, כדי לסייע בריפוי מהיר של הפצע ולמנוע סיבוכים.
בפרשתנו נאמר שגר שיגור עמנו צריך למול. כאמור, ברית המילה היא פעולה רפואית משמעותית הרבה יותר אצל המבוגר הנימול (כגון גר), מאשר אצל התינוק. ומחייבים בדרך כלל לטפל בהקלת כאביו ולתפור את פצע החיתוך . סיכונים אפשריים בברית מילה במבוגרים כוללים דימום, זיהום, תופעות לוואי מההרדמה, ופגיעה באזורים סמוכים. דימום יכול להתרחש אם העורק שמזין את האזורים החתוכים נפגע, וזיהום עלול להתפתח אם לא נשמרים אמצעי סטריליזציה נכונים. בנוסף לכך, ישנם מקרים שבהם פגיעה בעור או ברקמות סמוכות עלולה להתרחש, במיוחד אם המוהל או הרופא אינם מנוסים במילת מבוגרים. היום ישנם מוהלים ורופאים-מוהלים שהתמחו במילת מבוגרים, כך שהסיכון לסיבוך או לסיכון רפואי בעקבות המילה הוא זניח.
במילה מעין זו יש כמה שיטות אילחוש. אפשר להשתמש בחומרים מאלחשים מקומיים המיועדים למניעת כאב לפני ההליך. חומרים כאלה עשויים להינתן בצורה של משחה או תרסיס, והם יכולים להקל על הכאב שנחווה בזמן החיתוך. ישנם גם מקרים שבהם ניתן לשקול שימוש בגז צחוק (ניטרוס אוקסיד) כדי להפחית חרדה ולשפר את הנוחות במהלך ההליך. גז זה נחשב לבטוח יחסית ומסייע להרפיה בזמן ההליך. מבחינה הלכתית הוא פחות מומלץ.
ישנם גרים שמעדיפים לסבול את כאב המילה בלי ליטול שום אילחוש, גם כדי להיות עירניים ופעילים בתהליך הגיור וגם כדי להרגיש על גופם את כאב המילה, כפי שהיה בכל הדורות. לפי ההלכה, לא כדאי שהגר יעבור את תהליך המילה בהרדמה כללית, מפני שאז הוא אינו שותף בחלק משמעותי מתהליך הגיור שלו , 'הרי הוא כאבן דומם'.
‚·Â¯˙ ˘ÈÌ
ומכאן לנשים הגיבורות: מלבד צפורה שמלה את בנה, יש מקורות המספרים על נשים שמלו את בניהן בימי מרד החשמונאים למרות גזירות אנטיוכוס הרשע, תוך סיכון חייהן. תועדו מקרים של נשים בהרי האטלס שביצעו בריתות מילה כשלא היה מוהל זמין באזור. במהלך השואה תועדו מקרים של אימהות יהודיות שביצעו בריתות מילה במחבוא כדי לשמור על המצווה בתנאים הקשים ביותר. תועד מקרה של האם פרידה וינברגר במחנה טרזינשטדט, שביצעה ברית מילה לבנה בעזרת סכין מטבח. וכך גם תועד סיפורה של אם במחנה ברגן-בלזן, שביצעה ברית מילה לבנה בעזרת חתיכת זכוכית שבורה. בגטו וילנה היו מספר מקרים מתועדים של אימהות שמלו את בניהן בסתר.
גבורת נשים כאז גם היום. ■