הבחנתי לאחרונה שכשאני אומרת לילדים שלי להתפלל או ללמוד תורה לקיים מצווה זו או אחרת אני מהוססת, כי מי אמר שמה שטוב לי טוב גם לילד שלי? אולי מתאימה לו דרך אחרת, או לפחות אחרת מאיך שאנו כהורים מחנכים אותו?
תשובה
השאלה הזו היא אחד הדברים המרכזיים שמערערים את סמכות ההורים. בעקבות התפיסה הפלורליסטית הטוענת שאין אמת אחת אלא איש באמונתו יחיה, כל אחד והאמת שלו, ספק אם נשאר מקום לחינוך (חוץ מחינוך לפלורליזם, כמובן). ההשפעה של הפלורליזם עלינו כמחנכים דרמטית: ההורים נותרים חסרי אמון בדרך שהם מורים, חסרי ביטחון בנכונות הדברים באשר לילד, ולכן חסרי ביטחון בסמכותם ההורית. הילדים גדלים ללא ערכים ברִיק תרבותי שכל הנחשים והעקרבים יכולים להיכנס בו.
יותר מזה, לא פעם אנחנו שומעים מהילדים שלנו הוראות איך נכון לחנך אותם ולאילו ערכים ובעיקר למה אין לנו זכות לחנך. הסדרים התהפכו. הילד נהיה במרכז לא רק מצד רווחתו האישית והדאגה לצרכיו הרגשיים והנפשיים אלא גם כי "רק הוא יודע מה טוב לו באמת", הוא מקור הידע של עצמו, כי כאמור, אין אמת אחת אלא כל אחד והאמת שלו. ומכיוון שאני ההורה לא יודע מה האמת שלו, אין לי יכולת (ויש שיאמרו שאין לי זכות!) להורות לו דרך כלשהי, כי אולי אני מחנכת אותו שלא לפי הנכון לו? ואז יהיה מצב של כפייה של תפיסות המנוגדות לטבעו הייחודי, והתוצאות יהיו קשות.
ומהי הגישה היהודית? יש אמת אחת! אומנם רחבה ועמוקה, בעלת שבעים פנים, אבל ממקור אחד, ולה תכלית אחת: לעשות את האדם טוב וישר, לייצר ממלכת כוהנים וגוי קדוש שיפעל עם א‑ל לתיקון העולם! אברהם אבינו קורא בשם ה' לעומת הפלורליזם של "כל אחד והאל שלו", ואנו יודעים שמשחר טל ילדותו של האדם דרוש תלמוד תורה קבוע, כי זו הדרך היחידה לעשות את האדם טוב וישר (שזה עיקר מגמת החינוך בישראל).
זאת אומרת שיש לנו אמת. יש דרך נכונה, ויש דרכים לא נכונות לחיות. יש שבעים פנים, ויש חוץ-פנים. יש אלוקים שתובע מהאדם להיות מוסרי, וזה מתאפשר רק אם יש אמת מידה מוחלטת, אלוקית (אחרת מה שמוסרי בעיניי לא בהכרח מוסרי בעיני האחר), והדרך ללמוד מהו המוסר האלוקי ואיך לחיות אותו בכל רובדי החיים היא על ידי לימוד התורה.
עברנו את החגים המבורכים: התחלנו בקבלת עול מלכות שמיים בראש השנה והכרנו בעובדה שיש אלוקים והוא המלך (וקצת נבהלנו מאיפה אנחנו לעומת הרצון האלוקי), המשכנו עם ביטול הרצון הבהמי והאגואיסטי ביום הכיפורים, ועם בניית הסוכה בנינו את הרצון החיובי, רצון שכל חיינו, הגשמיים וגם הנפשיים, יהיו לפי רצון ה'. לסיום חגנו מסביב לתורה בשמחת תורה, לאמור: זה מרכז חיינו, זה הציר שממנו מופיעים כל חיינו. לשם כך אנו חיים, בשביל זה שווה לחיות!
ולכן מתחילים שוב מבראשית.
אל לנו להסס ולהתערער. זה המובן מאליו התרבותי היהודי שהיה נחלת הדורות הקודמים. התורה היא האמת הפנימית של כל יהודי, ותפקידנו ההורים הוא למסור את המסורת שלנו בביטחון הראוי לה כשכל ילד מגלה את חלקו המיוחד בתורה ויחד מצטרף לקיום הייעוד המיוחד של עמנו כולו.
