מי אתה שמעון בן כוסבה?

במשך שלוש שנים וחצי הם הצליחו
הרב ד״ר יוחאי מקבילי בן ה-50, נשוי ואב לשבעה. לצד תפקידו כראש מפעל משנה תורה להנגשת כתבי הרמב״ם, מקבילי מפתח אלגוריתמים בחברת היטק, ומרצה בטכניון לפילוסופיה של הרמב״ם ולפילוסופיה פוליטית יהודית. לאחרונה הוציא את ספרו ההגותי-מהפכני של הרמב״ם ״מורה הנבוכים״ עם ביאור עדכני והרחבות אקטואליות המגשרות על הפער לימינו, ועם תרגום חדש של הלל גרשוני.
נחזור לפולמוס שהזכרת בין הפרופסור יהושפט הרכבי ליגאל ידין. מה היה שם?
״הרכבי אמר שבר כוכבא הביא אסון מאוד גדול, מעשה התאבדות והערכה לא נכונה – בר כוכבא אינו מודל לחיקוי. יגאל ידין שהיה הרמטכ״ל הראשון בפועל וארכיאולוג, הוא זה שחושף ופותח את הכתבים של הרמטכ״ל האחרון של מדינת ישראל השניה, בר כוכבא. זה פלא, כאילו חיכו רק לו 1,830 שנה. בכל אופן, ידין ענה להרכבי ואמר שבמרד בר כוכבא היה העם מלוכד מאוד, ולא כמו המרד הגדול בשנת 70 לספירה. לכל אומה יש ערכים גדולים וחשובים לה, שאי אפשר לסבול לוותר עליהם, שהם קו אדום, ובדור של בר כוכבא אדירנוס ביקש להפוך את ירושלים למקום מקדש מרכזי ליופיטר, וזה היה זה בלתי אפשרי לקבל. זה אובדן ערכים ותקווה, ויש לכלכל אותם בשיקול דעת למול הסיכונים. היתה מערכה מתוכננת היטב שבזמנם הם תפסו אותה כבעלת סיכויים להצליח, ובמשך שלוש שנים וחצי הם אכן הצליחו בה.
מקבילי אומר כי היה שם עניין נוסף שקשור לימי הקמת המדינה, הימים הקשים ההם. ״יגאל ידין סיפר שאפילו בן גוריון בא אליו וביקש ממנו להעריך בשיקול דעת האם יש סיכוי לעמוד צבאית מול צבאות ערב אם מכריזים על הקמת מדינת ישראל. ידין השיב שבמצב העניינים באותו רגע, לצבאות ערב יש יתרון, אבל בהתחשב בציפיה לקבלת נשק, ובמוטיבציה של העם, יש סיכוי שנצליח. ועכשיו נחשוב, אם בן גוריון לא היה מצליח, היינו אומרים שהוא מטורף? הרי בסופו של דבר כן הצלחנו, ומעשה ההכרזה של בן גוריון הוא אחד האקטים הגדולים של עמנו ובצדק. לפעמים הכישלון תלוי בהרבה מאוד גורמים בלתי נראים כשאתה יוצא למלחמה. אותו דבר גם לגבי מלחמת ששת הימים: הרכבי טען שפתיחת המלחמה בתנאים של אז, תפיל רבבות של קורבנות. זה לא קרה, ישראל הצליחה וניצלה מקטסטרופה״.
הכתבים של בר כוכבא, מה הם תורמים להבנת דמותו?
״אתן לך דוגמה. לגבי הטענה השלישית שבר כוכבא בעט ביהדות או האמונה, בכתבים שלו מופיע שהוא מבקש להביא לחייליו בחג הסוכות הדסים וערבות ולתקן אותם, כלומר להפריש מהם תרומות ומעשרות. הוא באמת דמות מאוד גדולה. אני חושב שלשמחתנו, חלק גדול מהציונות ראה את בר כוכבא כדמות שמסמלת את היציאה מהגלות, שהדבר בא מלמטה. המטרה של בר כוכבא היתה להחזיר את חירות ישראל ולהקים את בית המקדש, כך אנו רואים גם במטבעות שטבע. אני חושב שכל הדברים האלה, כפי שהרמב״ם רואה אותם, צריך לראות אותם במבט מפוכח יותר ולא רק על פי התוצאה. האיש גדול והמעשה גדול, גם אם נכשל. יש דברים שאינם נמדדים לפי טריטוריות שאבדו אלא לפי ערכים שאבדו״.
הזכרת את הציונות. מה הוביל לשינוי בתפיסה?
״אני חושב שחלק מהפולמוס הדתי, השלישי שהזכרתי, הוא פולמוס שמפחד מהכוח, של עם ישראל עִם כוח חזק, זה לא מתאים להיסטוריה של הגלות אז היינו צריכים לפתח כישורים אחרים של למדנות ודבקות. העוצמה של כוח מבהילה. אני חושב שזה חלק מהעניין שלא רצו את דמותו של בר כוכבא שהביא עלינו אסון בגלל כוח, ויותר חמור – הוא הואשם שאף הפסיד את העולם הרוחני. בזירה הפוליטית של ימינו שני הקצוות האלה של אלו שחושבים שיש לנו יותר מדי כוח, ומצד שני אלו שחושבים שרק עולם רוחני הוא החשוב – נלחמים היום נגד דמותו של בר כוכבא. צריך לראות את בר כוכבא כפי שהוא. הוא לא מלך המשיח אבל הוא מלך כשר, שמעלה את ערך הגבורה והיוזמה וערכים חשובים, המאמץ לא נבחן רק על פי התוצאה. בסופו של דבר המציאות שלנו כאן – חשוב שנתסכל עליה בשיקול דעת וברציונאליות, צריך להכיר בכך שבלי הרבה אמונה לא היינו פה״.
אחרי כל מה שדיברנו, נראה שהחרדים וחלק מהדתיים מעדיפים גם היום לא להסתכל על בר כוכבא אלא ללכת להילולת רבי שמעון בר יוחאי במירון.
״בהחלט. אני חושב שההילולה באה להדגיש יותר את תורת הסוד, שיש זרמי עומק בעולם היהודי. יש לרמב״ם תורת סוד מהפכנית ושונה, שהוא פורש אותה במורה הנבוכים, אבל אין מחלוקת שיש תורת סוד. וצריך גם את הכוח הרוחני וגם את הכוח המעשי. זאת אחת הבעיות שיש דיכוטומיה, העולם הציוני מדגיש את בר כוכבא ולא את תורת הסוד והעולם החרדי מדגיש את תורת הסוד ולא את בר כוכבא. אנחנו כציונות דתית צריכים לראות את שני הדברים משולבים. זה נכון לשבועות – האדמה והתורה; חנוכה – המקדש והמלחמה. המודל הזה חוזר כל הזמן״.
לסיכום אומר מקבילי כי העליה למירון מצביעה לדעתו על כוח נפש עמוק, על רצון לעלות לרגל. ״הרמב״ם רואה את העליה לרגל כמקום מפגש של כל שכבות העם. וכאן אפשר שיש אכזבה עמוקה או הזדמנות. אם מירון הוא ׳שומר מקום׳ לכוחות של קרבה לקודש, שבסופו של דבר יגיעו להר הבית, ולהפוך אותו למקום מרכז ומפגש של מהות לעם וכאור לכל האנושות, אז נהדר. אני חושש שהוא לא שומר מקום, אלא תחליף, וזה חבל. אנחנו אוהבים ללכת למקומות של חורבן וצער וגבורה כואבת ומביאים נשיאי עולם ואח״מים למצדה, ליד ושם לכותל, במקום למקומות של חיים וחזון. ירושלים שציון (הר הבית) בליבה היא מקום של חיים, ול״ג בעומר עם יום ירושלים שגם לפנינו, הוא הזדמנות לראות איך מביאים את חזון ירושלים לנו ולכל העולם״.