01
אני לכותל וליבי למקדש.
ימי חודש אלול הם חוויה שאסור לפספס. הכותל מחבק את כל רבבות בית ישראל, שעושים דרכם במשעולי העיר החדשה והעתיקה, בסיורי סליחות ומסיימים באמירת סליחות מרגשת ברוב עם, ברחבת שריד חומת בית מקדשנו.
השנה, נוספו לסליחות גם התפילות הרבות להצלחת הלוחמים ולרפואת הפצועים.
בכל פעם שאני שומע על יציאה של לוחם ממחלקת טיפול נמרץ למחלקת שיקום, אני בא לכותל כדי להודות לה׳ על ניסי הניסים ולבקש רפואה שלמה לכל הפצועים. לא פעם אני פוגש משפחה של לוחם, שמספרת לי כיצד בתחילת הדרך החייל הובהל במסוק לחדר טראומה, עם פציעות קשות מאוד והרופאים ׳לא נתנו לו שום סיכוי׳ ולבסוף קבעו בשמחה שהחייל הוא ׳נס רפואי׳. הכרת הטוב של הרופאים על הנס המופלא, ושל המשפחה לצוות המטפל ולקב״ה, היא עבורי ׳גילוי שכינה׳. כל הצלת נפשות היא הוכחה ניצחת שהתפילות בכל אתר ובכותל בפרט, פועלות את שלהן ופותחות שערי שמים.
02
לפניכם פסקה קצרה, שייתכן שכבר נתקלתם בה השבוע. את הפסקה כתבו אמו ואביו של דוד קוסטינר, מלוחמי הצנחנים, הגיבורים, שיחי׳.
כאחרון התלמידים של הרב צבי קוסטינר, שיש למשפחתו זכות לא קטנה גם על השידוך שלי, זכיתי ללוות את תהליך החלמתו של דוד, משעת פציעתו הקשה, במשך כמעט עשרה חודשים.
אין חולק שהמקרה של דוד הוא נס גלוי.
דוד, לוחם בסיירת עורב צנחנים, נפגע קשה מאד מרסיס בחוט השדרה.
בתחילה היה דוד מורדם ומונשם במחלקת טיפול נמרץ בסורוקה. לאחר מכן חובר למכונת הנשמה במשך חודשים רבים בתל השומר. לאחר שבתל השומר הרימו ידיים, דוד הועבר למכון שיקום נשימתי בנס ציונה.
השבוע, דוד הודה בקולו לצוות שיקום נשימתי ב׳מכון גולדן קאר׳, בניהולו המקצועי המופלא, של יהודי מוכשר, צדיק, אציל נפש וירא שמים, פרו׳ דיוויד לינטון האגדי, בנס ציונה. לאחר מכן דוד עבר לשיקום נוירולוגי בבית לוינשטיין ברעננה.
וכך כותבת בהודיה גדולה, משפחת קוסטינר והדברים מדברים בעד עצמם:
׳ר׳ לוי בשם ר׳ חנינא אומר:
על כל נשימה ונשימה שאדם נושם
צריך לקלס לבוראו –
׳כל הנשמה תהלל י-ה׳ – כל הנשימה תהלל י-ה (בראשית רבא יד,ט)
לכל חברינו, אוהבנו, לכל מי שדאג ולא הפסיק להתפלל, לכל מי שדאג ולא הפסיק להאמין…
לאחר כ- 9 חודשים מאז הפציעה הקשה של דוד, חודשים בהם היה מונשם, בלי יכולת לדבר, לאכול ולזוז…
אנחנו מודים לה׳ ושמחים לבשר על הנס הגדול,
דוד חזר לנשום בכוחות עצמו, נגמל לחלוטין ממכונת ההנשמה, ביום ובלילה, חזר לדבר, לאכול ולשתות…
כשכול הטוב הזה התחולל במרכז הרפואי ״Golden-Care ״ בנס ציונה,
בהובלת פרופ׳ דוויד לינטון, היקר והאהוב ובעזרת כל הצוות הרפואי, הפרא-רפואי, האחים והאחיות, שטיפלו בו במסירות רבה, בשלושת חודשי האשפוז שלנו כאן, בנס ציונה.
ברוך השם, עברנו את השלב הראשון ויש עוד דרך ארוכה לפנינו להחלמת הגוף כולו.
אנחנו ממשיכים מכאן הלאה להמשך טיפול ושיקום בבית לוינשטיין לשיקום כל האיברים כולם.
מודים מאוד לכל מי שהתפלל עליו יחד עם שאר חולי ישראל במשך כל תשעת החודשים מאז שהוא נפצע,
ומבקשים להמשיך להתפלל על הלוחם דוד בן זיוה, שבעזרת השם יתרפא וישוב במהרה לאיתנו.
באהבה גדולה,
משפחת קוסטינר, מצפה רמון׳
03
וכדי להמחיש את גודל האהבה, האחדות והערבות ההדדית בעם ישראל, אני מצרף כאן עוד פוסט שכתבה משפחת קוסטינר, כדי להודות ליהודים יקרים מנס ציונה ומרחובות, ובינהם יהודה אורלנצ׳יק, אישיות מופלאה, שנחשף לפציעה של דוד בעקבות פנייה שלי.
כל עניינו של יהודה אורלנצ׳יק, תושב נס ציונה, הוא לסייע, ביום ובלילה, ללוחמים ולמשפחות הפצועים. הוא עושה זאת בין השאר באמצעות קהילת ווטסאפ פעילה מאד, שהוא הקים ומתפעל בהתלהבות ובמסירות עצומה, העוסקת אך ורק בעזרה לחיילים ולפצועים.
וכך כותבת המשפחה-
׳הכל התחיל ממודעה קטנה שפרסמנו לפני כ-3 חודשים: ״משפחה של פצוע מלחמה, שמאושפז במרכז רפואי בנס ציונה, מחפשת דירה לשבת, במרחק הליכה מבית החולים.״
ומאז הם התחילו להציף אותנו…
מי לא?
– משפחות שנותנות את יחידת הדיור שלהם בחינם כמובן.
– נשים נפלאות – יעל, לוסט, אורה, עידית, מזל ועוד נשים נהדרות שמביאות לנו לאורך כל התקופה עוגות, חלות, מגשי פירות, פיצוחים, גלידות, פרחים ועוד.
– שמרית ויצחק, שמביאים אוכל לשבת ודאגו לרכוש פסנתר חשמלי, כדי שיהיה לנו, להוסיף שמחה, בחדר שבו הבן שלנו מאושפז…
– אלישבע, שהביאה לנו לול תינוקות לכל התקופה הזו, שיהיה לאחיינים שבאים לשבתות.
– אורנית וסיגל, שלקחו אותי לערב כיף במסעדה באזור, ככה סתם לנקות קצת את הראש…
– נתי רגב וחבריו מרחובות, שדואגים להביא לנו פינוקים בכל שבת..
– אביעד, שמביא מוצרי קוסמטיקה שווים ודברים מתוקים לשבת.
– רונה שעושה לק ג׳ל וטיפול פנים בחינם…
– שליח, שמגיע עם גלידה שווה ואין לנו שום מושג ממי זה.
– איתן ניסים, שמפנק מדי שבוע עם פיצות ואוכל לשבת.
– קייטרינג של חב״ד שדואגים לנו לארוחות שבת במשך 3 חודשים.
– מאפיית ׳שיבולת׳ שמביאה לנו חלות טריות, עוגות ובורקסים לכל שבת במשך 3 חודשים.
– שליח חב״ד שמגיע להניח לו תפילין גם בהתראה של חצי שעה.
– ראש העיר, סגנו ורב העיר שמגיעים לביקור חולים ומציעים את עזרתם במה שרק נרצה.
– ועוד ועוד אנשים עם לב רחב…
וההתעניינות שאינה פוסקת…
אלו הם האנשים הנפלאים של נס ציונה ורחובות, שלא שייכים לשום מגזר ולשום גרעין, כזה או אחר.
אנשים נפלאים שלא מכירים אותנו, אבל מרגישים חובה וזכות לעזור לחייל ולמשפחתו, שגרים בדרום הרחוק.
זה מובן, אבל לגמרי לא מובן מאליו.
עכשיו, שאנחנו עוזבים את נס ציונה וממשיכים הלאה לבית לוינשטיין, אנחנו רוצים להודות לכם על כל מה שהייתם עבורנו.
לימדתם אותנו פרק חשוב בנתינה ללא תנאי וללא גבולות, בנתינה מתוך אהבה והכרת הטוב, בלראות את המאחד בינינו ויש הרבה!
ולא להיבהל מהשוני, כי הוא דבר מפרה ומלמד אותנו להקשיב ולהיות אחד עם השני.
איפה ישנם עוד אנשים כמו בעיר הזו?
תודה רבה לכם!
באהבה גדולה, משפחת קוסטינר, מצפה רמון
בשם החייל שהקבוצה כאן דאגה לו…
@ ישראל גולדברג ותודה לישראל גולדברג על החיבור
04
בימי חודש אלול, כבר למעלה מ-65 שנים, החותן שלי, אברהם ברט, חקלאי בכל רמ״ח ושס״ה, מצטייד בשופרו האישי, יוצא ברגלו וברכבו מכפר מימון ועובר מחייל לחייל ומבסיס לבסיס, תוך שהוא מציע ללוחמים לשמוע קול שופר. השבוע, חותני הצטרף בהתרגשות גדולה, לגיסי אליעזר, ויחד נסעו לבקר באחד המוצבים המבצעיים הקדמיים, בגבול עזה, שם משרת במילואים, אוריאל ברט, הבן והנכד, לוחם גבעתי, מעריצו של המ״פ האגדי, יצחק שוורץ, שנפצע קשה בקרבות בעזה.
גיסי ביקש להקריא לחיילים פסוקים מרגשים מפרשת השבוע, שמרמזים על ניצחון ישראל וישועת ה׳: ׳והיה כקרבכם אל המלחמה, ונגש הכהן ודבר אל העם… – שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה על אויבכם, אל ירך לבבכם, אל תראו… כי ה׳ אלוקכם ההולך עמכם להילחם לכם להושיע אתכם…׳. גיסי ציטט בהקשר זה את מורו, מורנו ורבנו, הרב דרוקמן, זצ״ל, שנהג להדגיש ללוחמים, שוב ושוב, את העובדה המחזקת והמעודדת, שכל מי שבא להילחם נגד עם ישראל יש לו עסק ישיר עם הקב״ה.
סבא אברהם סיפר, כיצד, לפני שנים מעטות, כמעט לא היה ניתן לראות לוחמים עם כיפה וציצית… ואילו היום לוחמים רבים חובשים כיפה ומתעטפים בציצית. בני תורה רבים משובצים בכל ענפי הלחימה, בכל החטיבות, בכל היחידות המיוחדות וכמובן גם בכל הסיירות המובחרות.
החיילים התרגשו לשמוע את קול השופר, יוצא משופרו המסולסל של צנחן וותיק, שיחגוג, בע״ה, בסוכות הקרוב, 85 שנות עשייה בחקלאות ובהתיישבות בנגב עד 120. סבא שרת כצנחן בסדיר ובמילואים במשך עשרות רבות של שנים. נלחם וצנח כמעט בכל מערכות ישראל. אחדים מהלוחמים ציינו את העובדה המרגשת, כי הם לא שוכחים, כיצד, אך לא מזמן, סבא התלווה אליהם רגלית ל׳מסע כומתה׳ לילי, ארוך ומפרך, ואף זכה להוביל בהליכה מהירה את גדוד הלוחמים. שלושה דורות עמדו שם, באוהל המבצעים, בגבול הרצועה – גיסי ובנו שגורשו לפני כ-19 שנה מ׳כפר דרום׳ שבחבל עזה. הם ממשיכים להתפלל לשוב לגוש קטיף, שהיו שותפים בהקמתו, במסירות עצומה, במשך שנים רבות…
כאמור, באוהל הלוחמים, הצטופף גם חותני, מדור המייסדים של ההתיישבות בצפון הנגב. שהגיע לפני כמעט 70 שנה, יחד עם חלוצי כפר מימון לעוטף עזה כדי ליישב ולהפריח חבל ארץ, יפיפה, שהיה שומם וצחיח, וגם כדי לעצור את מזימת הבדואים שהשתלטו כאן על כל דיונה פנויה.
החיילים הקשיבו לסיפורי התקומה והגבורה וחשו כחולייה חשובה, שבאה להשלים את המלאכה ולשחרר את עזה ואת צפון הנגב מהאיום של מחבלי החמאס.
לסיכום – אנחנו באים לבנות ולהפריח שעה שהמחבלים באים להרוג, להרוס ולשרוף.
כשם שחקלאי הקיבוצים והמושבים הצליחו להפוך מדבר לנווה, כשם שחזרנו עכשיו לכבוש את עזה, כך נמשיך ונראה בישועת ה׳ ובשגשוגה של מדינת ישראל מהגולן והלבנון עד מדבר מצרים.
שבת שלום של רפואה לפצועים, של הצדעה לנשות הלוחמים הגיבורות! של ניצחון ישראל והחזרת כל אנשי המילואים והחיילים לשלום. ■
לתגובות בעניין ליווי משפחות פצועים כיתבו ישירות למייל שלי –
manager@pisrael.com
