"אני מרגישה שמאז שעשיתי את השיבה ליהדות אני לא לבד, ה' איתי בכל צעד שאני מתקדמת", אמרה לי אישה שהתאסלמה וחזרה ליהדות. היא הייתה רחוקה כל כך, המירה את דתה, אך שבה וחזרה ליהדות. אז היא לא הבינה את המשמעות של ההתאסלמות, עשתה את זה בעקבות החבר שלה, שאמר לה שבשביל להתחתן צריך להתאסלם. היא ידעה שיהודי תמיד נשאר יהודי.
רק כשהתפכחה מהקשר הלא טוב שהיה לה הבינה כמה רחוק הלכה. רחוק מדי. היא עזבה את הקב"ה, את העם שלה ואת משפחתה, ועכשיו שהיא אימא לילדים יש לה אחריות, הבנה וראייה שונה של העולם שמסביבה.
אני זוכרת אותה כשהייתה צעירה. היא הייתה רחוקה כל כך ולא מחוברת. כשדיברנו הרגשתי שהיא לא מבינה על מה אני מדברת. היא בכלל לא הבינה את המשמעות של להיות חלק מעם ישראל, והיום היא חשה קרובה לה' ומרגישה שזו זכות גדולה להיות שייכת לעם ישראל.
ליהודי יש היכולת לרדת עד עפר ולעלות עד הכוכבים. הכוח המניע שדוחף אותנו למעלה הוא האמונה והביטחון בה'. להכיר בגדולתו ובהנהגתו בעולם, לחיות את הנוכחות של הקב"ה בכל אורח חיינו. ההכרה בקב"ה וביסוד הבחירה החופשית שנתן לנו היא שנותנת לנו את הכוח להתגבר על החולשות, הדחפים והחטאים. להזדכך ולהתקרב לה’, כי קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת.
ביום הדין כולנו ניצבים לפני ה’. התורה מדברת אל כולם, כל אחד והתשובה שלו בעם ישראל, והקב"ה דן כל אחד לפי דרגתו ולפי מעשיו. ביום הדין, יום שבו נגזר דיננו לפני ה’, נמליך את הקב"ה על העולם ובעיקר על עצמנו. נתפלל "מנע מגפה מנחלתך", את מגפת הקורונה ואת מגפת ההתבוללות.
