מס אביתר

אדוות ההסכם שנחתם לפני כחודש על הגבעה סמוך לתפוח, הביא את מערכת הביטחון להבנה ברורה. מעתה מאחזים יפונו מהר בדחיפות, ובנחישות. בכל התחקירים שנעשו, בפיקוד המרכז, במשטרה, ובמנהל האזרחי, עלו אותן שאלות: מדוע לא פונה מאחז אביתר בזמן? איך הוא גדל לנו מתחת לאף? ומי נרדם בשמירה? תשובות רבות ניתנו לשאלות הללו. בין היתר נטען כי הפיקוד עסק במרדף אחר המחבל שביצע את הפיגוע בתפוח, שכוחות המשטרה הופנו לערים המעורבות ולא היה סד"ק לפינוי, שהרמטכ"ל היה בחו"ל ועוד. אך למרות התירוצים, המסקנה מהאירוע ברורה והיא הועברה לכל הגורמים. מעתה לא ניתן לעוד "אביתרים" לצמוח. נעצור כל ניסיון התבססות.
בשעות הבוקר של יום שלישי השבוע הגיעו פקחי המנהל האזרחי, יחד עם כוחות מג"ב, לבצע אכיפה של מאחז בלתי חוקי סמוך לישוב יצהר. זו הייתה הפעם השביעית שהמאחז פונה בתוך חודש. באחת הפעמים פונה המאחז ארבע שעות בלבד לאחר שהוקם. פינויים נוספים היו גם במעלות אהוביה, עוז ציון, וחוות קרני ראם ובעליות אליהו שבבקעת הירדן.
פעילות אכיפה נעשית גם מול הפלסטינים. לפני כשבועיים פינו כוחות הביטחון קהילה פלסטינית בחומסה שבבקעת הירדן. הפינוי גרר תגובות רבות בעולם, נוכח העובדה כי צה"ל העביר את המטלטלין של הפלסטינים, שישבו בשטח אש. גם בראס-א-תין, סמוך לרמאללה, פעלו הכוחות עת החרימו 16 בתי מגורים, במקבץ שנמצא כקילומטר וחצי ממגורי הקבע של הקהילה.
המגמה ברורה. פינוי מהיר בכל מחיר.
***
הפינויים מתאפיינים במספר אלמנטים. ראשית המעקב. נראה כי הפיקוח על נקודות התיישבות חדשות במרחב התהדק. הדיווחים עוברים מהר מאנשים בשטח לפקחים ומשם לכוחות המפנים. שנית הקצב, כמות הפינויים הולכה וגדלה בשבועות האחרונים, ומתרחשת בכל המרחב ביהודה בנימין ובשומרון. שלישית הדחיפות, או אם נרצה "הפינוי הנוסף". בחודשים קודמים, המנהל האזרחי היה מגיע לפנות מאחז ושעות לאחר מיכן היו הנערים מקימים אותו מחדש אלא שאז הפינוי השני היה מתבצע, אם בכלל, שבועות לאחר מכן. בינתיים היושבים בקרקע היו "נהנים" מימים ללא פינוי. כיום, כמו בגבעה ליד יצהר, הפינויים דחופים, בהפרשים של ימים בודדים בין פינוי לפינוי. "המטרה היא לא לתת להתבסס בשטח", כך מסבירים גורמים במערכת הביטחון. זה אחד מהלקחים הכי משמעותיים מהאירוע אביתר.
קצב הפינויים באיו"ש הוא תולדה של אילוצים. יש מדיניות שמרחפת מעל אבל בשטח ישנם אילוצי כח אדם, דחיפות משימות וגם הרבה פוליטיקה. כל אלו  מרחיקים או מקדמים פינויים. אלא שישנם מעת לעת "פיקים", שמגיעים לאחר אירועים דרמטים כמו זה שהתרחש ב-2015. "זה היה קורה כל יום רביעי. הכוחות היו מגיעים למאחז ה"באלדים" והורסים לנו מבנים. כבר כשהיו מגיעים, היינו חותכים לחנות לחומרי בניין בשילה, קונים את החומרים מחדש ובחמישי ושישי בונים שוב", כך מספר צעיר שעבר בכמה גבעות.
זה היה לפני כארבע-חמש שנים. מערכת הביטחון הייתה אז מושפעת דרמטית מהאירוע בדומא והחשש הגדול היה מפעילות "תג מחיר". המטרה הייתה לגדוע כל מאחז שבו היו נערים שעלו על הראדר של השב"כ. "אם יעסקו בבנייה מחדש לא יתעסקו בפעולות תג מחיר", חשבו אז אנשי השב"כ.
נכון, לא קיימת סימטריה בין הריסות לפלסטינים לבין הריסות ליהודים. ישנן גם טענות כי פעולות האכיפה בגבעות משרתת את ראשי המועצות ביש"ע. אולי. אבל מעל הכל ברור כי ל"פרוייקט אביתר" יש השלכות שההתיישבות עוד לומדת. והן משפיעות על כל מי שנמצא במרחב.