משעבוד לגאולה

בגיל 15 היא נפלה לקשר פוגעני. זהו גיל תמים ומורכב, גיל ההתבגרות, גיל שבו כביכול מותר לעשות שטויות והכול עובר. בגיל צעיר לא רואים את ההשלכות ההרסניות לטווח הארוך. משפחתה, משפחה דתית – התנגדה לקשר, ניסו הכול כדי למנוע את הקשר. המשפחה פנתה אלינו. שוחחנו איתה, אך היא בשלה. הלכה אחרי הגוי וזרקה הכול בלי רגע אחד של מחשבה על העתיד. התחתנה, התאסלמה, ילדה ילד וחיה בכפר ערבי. 
בגיל הנעורים היתה חופשיה לעשות מה שרצתה ולא קיבלה את סמכותם של המבוגרים. היא היתה נערה מורדת, הלכה אחרי החבר כמו עיוורת. בשביל להתחתן, החבר דרש שתתאסלם, והיא לא הבינה את המשמעות של המרת דת. השנים עברו. הקסם, ההבטחות הריקות, הגעגועים למשפחה, לתרבות – כל אלו אכלו אותה מבפנים. החיים בכפר כבר לא קסמו לה כמו בהתחלה.  
היא הרגישה כמו שפחה, והפכה לאשה עצובה ומרירה. היא זכרה את הנעורים, אז הרגישה חופשיה ומאושרת. לו רק יכלה להחזיר את הגלגל לאחור. הקשר עם המשפחה התנתק, מדי פעם שוחחה איתם. הם לא קיבלו את הקשר והיא היתה בודדה. בחגים היא היתה עצובה: הזיכרונות מהבית, מהמשפחה, פסח, מה נשתנה. מה היא תעביר לדור הבא? 
היא הבינה את הטעות שעשתה, והחליטה שאת הילד שלה היא תגדל כפי שהיא רוצה. היא החליטה שהיא עוזבת את הכפר וכך עשתה. לפני ארבע שנים, עזבה את הגוי ועברה לגור סמוך לבית הוריה. ארוכה הדרך חזרה, הדרך חזרה לעם ישראל. קל ליפול לבור, קשה מאד לצאת ממנו.  
כיום היא בשנות ה-30 לחייה, אך העבר רודף אותה. היא כבר עם ילד שחי בשני העולמות. ומה זה אומר בשבילו שאבא שלו ערבי? חלום הדו-קיום לא התגשם, להפך. הילד הזה נושא את הסכסוך על כתפיים צנומות של ילד ומתקשה להכיל מציאות כל-כך מורכבת. 
האישה לאט-לאט יוצאת לחירות. לא היה לה קל לשוב ולהשתלב בחברה. "הייתי צעירה, תמימה", היא אמרה. "למרות שלמדתי בחינוך דתי, לא הבנתי את המשמעות של להיות יהודי". בתקופה הקרובה היא עומדת להתחתן עם יהודי. 
למרות שהיינו בבית הדין לפני ארבע שנים ועברנו אתה תהליך של השבה ליהדות, וכן פנינו למשרד המשפטים על מנת לעשות המרת דת ולחזור ליהדות – היא עדיין רשומה כמוסלמית במשרד הפנים. קשה לצלוח את הבירוקרטיה במדינה. 
השבוע פגשתי אותה בית הדין. הייתי עם אישה אחרת שהתאסלמה וחזרה ליהדות. מפגש מעניין בין אחת שיצאה לפני שנה מהכפר ואחת שכבר ותיקה, מחליפות חוויות איך כל אחת נפלה לזרועות האסלאם ועל ההתמודדות המורכבת בדרך חזרה הביתה לעם ישראל. היה זה מפגש מעניין. כל אחת היא עולם מלא, אך הסיפור הוא אותו סיפור – תמימות, חוסר מודעות, מרד נעורים והשלכות לטווח ארוך. 
"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". יוצא לי לפגוש לא מעט את הנשים שיצאו ממצרים – מעבדות לחרות, משעבוד לגאולה. אותן בנות בתחילת דרכן חיפשו חופש, ופורקן שהובילו אותן לעבדות. הן טעמו את המרור במנה גדושה ואת עבודת הפרך, ויצאו בסוף לחירות אמיתית מתוך בגרות והבנה, שדווקא המגבלות שמטילה היהדות הן שמעניקות את החירות האמתית.