ניגון התלמיד

אין מחנך שלא מכיר מקרוב את הדיסלקציות למיניהן; מי יותר ומי פחות. מעבר למורכבות הלימודית מדובר במעמסה רגשית על הדימוי העצמי של התלמיד, שמתמודד עם אתגרים שרק מי שחווה על בשרו מבין עד כמה הם יכולים להיות למעמסה תמידית על הנפש. נתקלתי בסיפור הזה, והוא נראה לי מרגש במיוחד:

"שנה טובה, אבינועם. יש לי תלמיד בכיתה ז' (אחרי בר מצווה) שסובל מדיסלקציה קשה במיוחד. הוא נער נבון ופיקח, אבל מאוד קשה לו לכתוב: הוא צריך לירוק דם בשביל להגיע לרמה נאותה. כשהוא מתבטא בעל פה אתה רואה כמה שהוא אינטליגנטי, אבל כשהוא מתחיל לכתוב כל האותיות מתערבבות לו.
הנער הזה עבר ועדה פדגוגית מיוחדת, והוחלט, רק כי הוא באמת נבון באופן יוצא דופן, שלא להעביר אותו לכיתה קטנה למרות המגבלה הגדולה הזו שלו. מרוב המבחנים הוא קיבל פטור ועושה אותם בעל פה, אבל במבחנים שהוא בכל זאת צריך לכתוב בכיתה לוקח לו המון זמן להסביר לי למה הוא התכוון.
הנער הזה גר ביישוב שלי ומתפלל בבית הכנסת שלי. זה לא משהו חריג למחנך כמוני שמלמד ביישוב שהוא גר בו.
בראש השנה הגעתי לבית הכנסת, ובפעם הראשונה שמתי לב למשהו מרגש ומוזר: התקיעות של התוקע בשופר יצאו כולן ברורות וחזקות וחדות, וזאת אחרי כמה שנים טובות שניסינו בבית הכנסת תוקע אחר, ובכל פעם מחדש התקיעות יצאו תמיד מגומגמות ולא ברורות.
הסתכלתי בהתפעלות על התוקע כדי לראות מי זה, אבל לא ממש הצלחתי כי הטלית הייתה מעליו. אמרתי לעצמי שאני חייב לגשת אליו בסוף התפילה, וכך עשיתי. ניגשתי אליו, ולתדהמתי ראיתי שמדובר בתלמיד שלי. הייתי בהלם. אמרתי לו: "למה לא אמרת לנו בכיתה שום דבר? הרי דיברנו על ראש השנה ועל התקיעות, למה לא שיתפת אותנו?"
הוא ענה לי שהוא לא רצה להשוויץ. ואז אמרתי לו: "תגיד לי, איך אתה מצליח להוציא תקיעות כאלו יפות וחזקות? מה הסוד שלך?" הוא ענה לי, והיד שלי רועדת כשאני מקליד לך את התשובה שלו: "אני חושב רק על זה שכבר שבע שנים בבית הספר כל המילים שלי מתערבבות לי ואנשים לא מצליחים להבין אותי".
ואז הוא הסתכל לי בעיניים ואמר: "רק שתדע, המורה, שזו תחושה איומה ונוראה. ואז אני חושב שלפחות אלוקים מבין את תקיעות השופר שלי, כי הן יוצאות לי ישר מהלב ולא מתערבבות לי, והוא שומע ומבין אותן כמו בכי של תינוק שאדם זר לא יבין, ורק אימא שלו מבינה מה הוא רוצה".
התאפקתי שלא לבכות לו בפנים, אבל התשובה הזו שלו הפכה אותי לגמרי. חשבתי איך אלוקים מצד אחד נתן לתלמיד הזה את האתגר הזה של הדיסלקציה, אבל מצד שני גרם לו לתקוע בשופר באופן כל כך מרשים ומדהים עד שכמעט כל המתפללים ניגשו אליו והביעו את הערכתם.
והלוואי שאנחנו כמחנכים נזכה תמיד להבין את התלמידים שלנו, גם את אלו שהמילים מתערבבות להם. בברכת שנה טובה, יצחק".
ההורים והתלמיד נתנו את רשותם לפרסום הסיפור.