אני יושבת מול המחשב כבר שעה ומנסה לתת הקדמה ראויה על הנס. ואין לי. לא מצליחה לפרק את המילה הזו. מה זה נס בכלל? איך אפשר לתמצת אותו למשפט? ״שאמצא אהבה״. ״שאקים בית״. ״לכסות כבר ת׳חובות״. ״בן לו היה לי״. ״שהוא רק יתרפא״. ״שאזכה לאור בהירות הדרך״. ״הגשמה עצמית!״. "פליז פליז, השם, אני רוצה אלפי עוקבים ברשת".
זה הרי כל כך דינמי. ואולי, כמו שאומרים חסידים, אי אפשר להסביר נס. זה לקחת מצב שהוא אנטי טבע. שהוא גדול מאיתנו, לא בתפיסה שלנו, שאין לנו עבורו מילים ולנסות לתת לו הסבר הגיוני. נס.
אומרים שבכל אחד מהנרות יש אור גנוז מששת ימי בראשית, אותו האור שהיה חזק מדי ומואר מדי ויפה מדי, והבורא ידע שלא נוכל להכיל כזה עונג, אז הוא גנז אותו לצדיקים, ועדיין – בחנוכה, הוא מגיע במינון ממוזער ועדין, במנה ראשונה ושניה ושלישית ושמינית, כל יום עוד קצת – מוזרק לתוך הנפש. ישבתי הלילה מול הנרות ולא יכולתי להביט בהם. באיזה רגע איום ואנושי של חלישות הדעת, לא הצלחתי להישיר מבט לאור הגנוז. אולי כי להישיר מבט לטוב הגנוז, עלול להיות מייאש לפעמים.
הפרשות של חנוכה מוקדשות ליוסף הצדיק, ״אימשי כפרעליק״, קופץ הלב שלי כשאני מזכירה אותו. איזה איש, מלך החלומות. וזה מקסים איך הוא יוצא מהכלא ועולה לגדולה, ואיזה יופי שהכל עובר מסך. ואיזה כיף למחוא כפים כשמתגשמים חלומותיו. אבל הסיפור האמיתי הוא הלילה שלפני היציאה. זה שמסכם שנים בכלא אחרי שהבוסית שלו פיתתה אותו והאחים שלו כיפכפו אותו. וזה ה-סיפור האמיתי. כולם זורקים ״יאללה ניסים ויאללה תשועות״. ולך תאמין בנס עכשיו באמת, בלא מוסבר, אולי מצטייר דבילי. לא הגיוני. חי בסרט. לך תאמין שברגע הייאוש הכי אפל, אחרי 12 שנים בכלא, מחר תהיה נסיך מצרים. נראה אותך עכשיו.
רבי אברהם דב מאווריטש, ה״בת עין״, נפטר בכסלו ומזוהה עם ניסים גדולים. הוא מסביר שבבריאה, כשהעולם היה ״תהו ובהו וחושך על פני תהום״ והבורא אמר ״יהי אור״, ה״אור״ מרמז לאור של חנוכה. ובמילותיו – ״שלמות תיקון התוהו היתה בחנוכה״. אני לא מנסה להסביר או לפשט את המילים האלה. אני מרגישה שיש כאן סוד גנוז שמחכה לכל אדם שמרגיש שהחיים שלו תוהו ובוהו. לכל מי שהתייאש. לכל מי שבכל חישוב אפשרי בראש איך הוא יוצא מהתסבוכת הזו – היעד רק מתרחק ומתמוסס אל האופק. לכל מי שמפחד להיישיר מבט אל האור. תניחו להגיון. תחלמו במקום. הנס של הימים ההם, כאן עכשיו, ממש בחנוכה הזה.
תפריט
