בעניין התמודדות של בתך עם נשירת השיער, נתמקד כעת בנקודה : מה זה יגרום לה בעתיד.
תשובה
אנסה לתת דרך להתמודדות, ואסכם זאת באמצעות שני סיפורים שהגיעו אליי בעקבות התשובה בטור ההוא. מישהי סיפרה לי שכשהייתה ילדה הייתה לה נפיחות לא מוסברת בצוואר. אימא שלה אמרה לה ללכת להראות את הנפיחות לכל הילדים בגן, והם ישבו במעגל והיא הראתה לכולם מקרוב מה יש לה בדיוק.
שאלתי אותה איך הרגישה עם זה, והיא ענתה שהיא קיבלה את ההרגשה שאין לה במה להתבייש, ובמקום שיסתכלו עליה ויתלחששו היא הראתה והסבירה מראש. דווקא לכן לא עשו מזה עניין. בהמשך הנפיחות הוסרה בניתוח. כל מה שנשאר הוא צלקת קטנה, וגם היא נשכחה ממנה. לא הייתה לזה שום השפעה שלילית על חייה.
עוד מישהי סיפרה לי שגם לה היה בשנות העשרה משהו חיצוני מאוד לא נעים. אומנם אימא שלה הייתה בלחץ גדול מזה, אבל הנערה לקחה את זה בסבבה, ולמראה המבטים פנתה והסבירה. היא מספרת שזה עזר לה להיות אדם חזק ובעל ביטחון עצמי ותפיסה חיובית כלפי הסביבה.
מה שהבנתי משני הסיפורים האלה הוא שכשאימא לא עושה עסק מהעניין, זה ישודר לילדה הקטנה, וגם היא תתייחס אל העניין ככזה. וגם אם אימא עושה מזה עסק, עדיין יש לילדה בחירה (ודאי בגיל בוגר יותר) איך להתייחס לעניין בעצמה.
בכל מקרה אנחנו יכולים לתת אמון בילדים שהם יכולים להתמודד, כך או כך. ואשר לעתיד? דיברנו בפעמים הקודמות על ההבנה שהאדם אינו יצור פסיבי שנפעל מנסיבות חייו אלא בוחר בהן בכל רגע. ולא משום שהיה לו מראה מוזר הוא עשוי לצאת חסר ביטחון או בעל דימוי עצמי נמוך או אדם לא חברתי, חס ושלום. אלא יש מי שישתמש בעברו כבתירוץ טוב (שיתקבל בתרבות של היום) לחולשותיו ולמגרעותיו, ויש מי שישתמש בעברו כלימוד, כאתגר המביא לצמיחה ולגדילה, והכול לפי רצונו. שכן מה שקורה איתנו הוא משמיים, אבל מה עושים עם זה נתון בידי האדם. אז תאמיני ותבטחי בבת שלך שתבחר נכון. למה לא?
בהצלחה, אהובה
