ביום חורפי בשעת לילה מאוחרת, בעיירה הפולנית גוסטינין, התרוצץ לו יהודי, וחיפש מקום ללון. והנה, הוא הבחין דרך החלון של אחד הבתים באור דולק. הוא דפק בדלת והתקבל בשמחה. הוא לא ידע שנקלע לביתו של הצדיק רבי יחיאל מאיר מגוסטינין. רבי יחיאל שמח לקיים את מצוות הכנסת אורחים והוא האכילו והשקהו, ולאחר מכן גם נתן לו את מיטתו לשינה.
בבוקר, לאחר התפילה בבית הכנסת, הבין מכמה מתפללים שהוא התארח בביתו של הצדיק הגדול, ואף ישן במיטתו, כשלרבי לא היה היכן לישון.
עצוב ומבויש מיהר לעבר הרבי. "רבי, סלח לי על חוצפתי!" הפציר בו. "לו ידעתי שהגעתי לרבי, לא הייתי מטריחו להאכילני ובטח שלא הייתי ישן במיטתו!"
השיב הרבי: "אסלח לך בתנאי אחד, שבכל פעם שתבוא לעיירתנו, תתארח אצלי בבית. ראה, החסידים כאן מכבדים אותי מאוד, ולא מאפשרים לאיש להתארח אצלי וכך נמנעת ממני מצוות הכנסת אורחים. ואילו אתה, זיכית אותי בקיום המצווה. לא רק שאין לך על מה להתנצל – אנא המשך לזכות אותי בה בכל פעם שתיקלע לאזור".
בפרשתנו אנו נפגשים עם הכנסת האורחים המופלאה של אברהם אבינו. אחד הדברים שלצערנו מושפעים ממגפת הקורונה, הוא הגבלת יכולתנו לארח אורחים, עקב ההישמרות מהדבקה. בזמנים מסוימים הדבר אף נאסר על ידי משרד הבריאות.
כשנפתח הסגר, פנה אליי יהודי יקר בשאלה: כעת, כשמותר לארח, אם פונה אליי אדם ומבקש להתארח אצלי בשבת לסעודה או אף לכל השבת, ולטענתו אין לו היכן להיות (אך אין הכוונה שיישאר ממש רעב בלי זה), עד כמה ראוי להשתדל להיענות לבקשתו, ובכך לקחת מעט סיכון בריאותי. ואם לארחו, האם גם כאשר אחד מבני הבית נמצא בקבוצת סיכון?
הפניתי את השאלה לכמה פוסקים, ומו”ר הרב יעקב אריאל שליט”א השיב לי שאם באמת מדובר במקרה קשה מצד האורח, אפשר לארח, בתנאי שנשמרים הכללים: כלומר שהאורח יושב במרחק מבני המשפחה, ומשאירים חלונות פתוחים. במקרה כזה יש להתנצל בפני האורח על ההכרח לשמור על כללים אלו לצורך שמירת הבריאות. אך, אמר הרב, להלין אורח בבית – נראה שלא נכון לעשות כן בתקופה זו.
ברצוננו לציין שזו ההדרכה הכללית, ומובן שכל מקרה צריך להיבדק לגופו לפרטיו השונים.
למרות הקושי הגדול לקיים בתקופה זו את מצוות הכנסת אורחים, ניתן להבין כי הקב"ה בעצם מבקש מאיתנו שנמצא עוד ועוד דרכים לבטא קשר ואהבה לזולת, באופן המקסימלי המתאפשר לנו.
