נהגו הנשים מקהילות צפון אפריקה לחגוג בערב ראש חודש טבת היוצא בחנוכה את חג הבנות. נראה כי יש כמה מקורות למסורת זו, אחת מהן בספר עזרא, בתאריך זה שבו שבו להינשא לבנות ישראל. ביום זה גם נכנסה אסתר המלכה לארמון המלך אחשוורוש להחליף את ושתי. מספרים על חנה בת מתתיהו שעוררה את אחיה להילחם ביוונים בתאריך הזה, ועל סמך אלה ועוד נהגו לחגוג ביום הזה את עצמתן וגבורתן של נשים לאורך ההיסטוריה.
אמא שלי מספרת שכילדה בתוניס היא זוכרת שהנשים היו אופות עוגיות מתוקות ומתכנסות לארוחה משותפת שבה היו שרות ונותנות אחת לשנייה צלחות עם עוגיות מתוקות שאפו, והייתה סגולה מיוחדת לתפילה לשידוך הבנות. אמא זוכרת שהייתה בערב הזה אחוות נשים מיוחדת ונשים היו נוהגות לבקש סליחה אחת מהשנייה ולהתחבק, היה חיבור מאוד משמעותי בין אחת לחברתה.
בארץ הפסיקו במשפחה של אמא לציין את החג ומשום מה לא יצא לי לשמוע עליו. אבל בשנים האחרונות החלו לחדש את המנהג. יש שאומרות שהמקור של יום האישה הוא בכלל מ'עיד אל בנאת'.
מנהג יפה נוסף ששמעתי עליו, שהיו חוגגים לכל בנות המצווה בערב ראש חודש טבת.
השבוע בנר שני של חנוכה חגגנו לבת הקטנה שלנו, טלי, את בת המצווה. התכנסנו יחד המשפחה והחברות לציין את המעמד המשמעותי, את זה שהיא מקבלת עליה את המצוות. הסתכלתי עליה, על ביתי הצעירה וחשבתי על עצמי בגילה, על פער הדורות, על השינויים שאנחנו חווים, על הילדות שלי מול הילדות שלה ומול הילדות של אמא שלי. על השינויים שאנחנו חווים. אבל הבסיס הוא אותו בסיס, גם אם פעם לא דיברו על העצמה נשית, נשים תמיד היו מקור של כוח ועוצמה.
האור שזרח מכלת המצווה בערב הזה וההבנה שהיא מתבגרת ומצטרפת לעולמן של נשים, שהיא מבינה את המשמעות והכוח שיש לה כבת ישראל להאיר על העולם לפעול, לעשות טוב ולקיים את המצוות, הרגע הזה היה מרגש, והחיבור שלו עם חג הבנות שנקיים השבת בע"ה עורר בי הרבה מחשבות על כוחן ועוצמתן של נשים לאורך ההיסטוריה והיום. בסיום החגיגה חיבקתי את ביתי הצעירה וביקשתי ממנה שתיקח אחריות ותזכור את כוחה ואת עוצמתה להיות אשת חיל ולמצוא חן וחסד טוב בעיני אלוקים ואדם.