״תאונות עייפות הן רק אלה בהן נרדם הנהג על ההגה״ – האומנם?!
לאמיתו של דבר נראה שהעייפות נוטלת חלק גדול בתאונות דרכים שונות.
עייפות גלויה
• נהג נרדם על ההגה: במצב זה הרכב סוטה מנתיב נסיעתו לכיוון השוליים ומתנגש במעקה בטיחות או מתרסק בתעלה הסמוכה לשולי הכביש. במקרים אחרים הרכב נכנס לנתיב הנגדי וגורם ל״תאונה חזיתית״ ברכב אחר. התוצאה בדרך כלל קטלנית.
• תאונה עצמית של רכב בודד או נהג בודד: הגורם לתאונה זו מתקשר ישירות לעייפות באותם המקרים בהם מתברר כי הרכב היה תקין וכי הנהג לא היה שתוי או מסומם.
תוצאות תאונה זו בדרך כלל קשות ביותר.
• נהג בשלבי הירדמות – ״ניקור״, תופעה המוכרת לנהגים. אדם שאינו רוצה להירדם אך ראשו צונח כאילו מעצמו, ומיד מתרומם בחזרה. תופעה זו נמשכת עד שלוש שניות, בהן הרכב נמצא בשליטה מאד מוגבלת. תוצאות מצב זה תלויות באופן אחיזת ההגה ובמצב הדרך.
עייפות סמויה
נהג עייף שאינו יודע שהוא עייף:
תופעה זו מוכרת לנהגים שאינם זוכרים ברגע נתון האם ״עברנו את הצומת, או לא״, או ״האם אני נמצא בכביש הנכון שתכננתי לנסוע בו – משהו לא מסתדר לי״.
פתרונות למצבי עייפות
• שינה טובה ועמוקה.
• תנומה קלה בתוך הרכב, במקום בטוח (לא בשולי הדרך) כעשרים דקות.
• הפסקה וארוחה קלה – מהווה ״זריקת מרץ״ לנהגים.
• מנוחה – עצירה במקום שקט ועצימת עיניים לזמן קצר.
• פעילות בעת הנהיגה – שיחה ערה עם הנוסעים, לעיסת מסטיק וכד'.
נהג עייף אינו נוהג
תפריט
