לפני כמה שנים באחד הטיולים שלנו גילינו מחדש את עכו העתיקה והתאהבנו בה. מאז בכל פעם שאנחנו באזור אנחנו עוצרים לסיבוב בשוק ובנמל. אני אוהבת ים ושווקים מיוחדים, עם ריחות של פירות וירקות טריים, עם התבלינים וקפה, עם צבעים, אוירה וכלים עתיקים ואותנטיים.
הסמטאות העתיקות בשוק הטורקי בעכו הם מסוג המקומות שמשרים עלי תחושה שכאילו הזמן עצר מלכת, והמרינה היפה והציורית והים הקסום שמגיעים אליו בסיום הסיור בשוק מרחיבים לי את הלב ואנחנו מידי פעם אוהבים לעשות שם שייט ב10-20 שקלים לאדם שזו אטרקציה וחוויה נהדרת.
אבל מאז המהומות לא יצא לנו להגיע לעכו ובאחד מימי חול המועד סוכות נסענו לטייל שם ועכו העתיקה שבדרך כלל מלאה במטיילים הייתה ריקה יחסית, והתחושה הייתה שזה לא כתמול שלשום, משהו באמון נסדק, וכבר לא היה כיף כתמיד להסתובב שם, וגם לא לקנות בשוק. אז הסתפקנו בסיבוב קצר, ישבנו קצת ליד הים, ונהנינו ממזג אויר נהדר עם משב רוח נעים מול הגלים המתנפצים שלא הצליחו לרכך את תחושת המתח באוויר.
חברים המליצו על מקום קטן ונחמד עם כריכים מרוקאים מעולים, אז קפצנו לנשנש למרות שלא ממש היינו רעבים, כי העסקים בעכו צריכים חיזוקים בזמן שהעיר התיירותית די ריקה ממטיילים שבדרך כלל אוהבים להגיע בעכו לבית הכנסת התוניסאי "אור תורה" המרהיב ביופיו, כל כולו מעוטר פסיפסים המספרים את סיפורי התנ"ך והמורשת היהודית. ויש גם את אולמות האבירים, ואת המרינה היפה והחומות, מסעדות כשרות, בית מלון וצימרים.
עכו היא עיר חוף יפיפייה שאנחנו אוהבים, עיר של דו קיום כבר שנים רבות. מעולם לא חששנו להיות בה וגם הפעם לא היה חשש, אבל כשחזרתי מעכו חשתי עצבות, משהו באוויר בתחושה הפסטורלית, בשקט ובחיים המשותפים הופר לאחרונה, וכשמסתובבים בעיר ושומעים את האנשים זה בולט. אבל חייבים להמשיך את המנגינה היפה של עכו. להגיע לטייל, לחזק את התושבים היהודים שהם הנפגעים העיקריים, אנחנו רק אורחים לרגע, להם השתבשו החיים. הלוואי ומדובר רק במעטים שעשו מהומות ויהיה אפשר להחזיר שם את האיזון, דו הקיום והשקט לשגרת החיים.