על הטרור בכבישים

01
בשבוע האחרון אירעו מספר תאונות דרכים בהם נקטלו שישה בני אדם (מבלי לספור את הנהגים העבריינים שנפגעו): מתן צינמן מבנימין, שביום התאונה עוד שמח עם תיק בית הספר שנקנה לקראת עלייתו לכיתה א׳, תיק אותו לא יזכה לשאת על גבו, כיתה א׳ אליה לא יגיע. בתאונה נפצעו גם אמו ובני משפחה נוספים. שני הרוגים בתאונה בסיני, בה נפצעו עוד חמישה בני אדם; שני הרוגים בכביש 6 באזור הסמוך ללהבים.
לשלוש התאונות יש משותף, גם אם לומר אותו זה נוגד את כללי ה-PC. בשלוש התאונות הללו – הנהג הפוגע היה ערבי. בנוסף, כל אחת מהתאונות אירעה במקום בו מדינת ישראל התפרקה, או שהיא בתהליך התפרקות, מסמכויותיה או ממשילותה: סיני נמסרה למצרים, שם, למרבה הצער, אין למדינת ישראל עוד שליטה כלשהי ואפילו פינוי הגופות או הפצועים מסור לרצונם הטוב של שלטונות מצרים, הנגועים בשנאת ישראל תהומית; ביהודה ושומרון – התפרקה מדינת ישראל מסמכויותיה באזורי A ו-B, וכפי שיוסבר להלן, הדבר מביא לצמצום גם הפעלת סמכויות בשטחי C; בנגב – אנו בעיצומו של תהליך אבדן המשילות, אם כי הוא עדיין ניתן לעצירה.
סיפור העקדה בספר בראשית מתחיל במילים ״אחר הדברים האלה״. פירושים רבים יש למשפט זה, רובם נוגעים לדו שיח, כביכול, בין יצחק לישמעאל או בין השטן לקב״ה. אך שמעתי פירוש אחד, שאומר – בוא נלך לפשט המקרא, בשיטת ״התנ״ך מפרש את עצמו״. מהו האירוע אותו מזכירה התורה לפני סיפור העקדה? כריתת הברית בין אברהם לאבימלך מלך פלישתים. לפי פירוש מטלטל זה, רצתה התורה לומר לנו: אתה – אברהם אבינו – כרת ברית עם פלישתים, נתת להם אחיזה בארץ (בשל אותה ברית נמנע, אחר כך, כיבוש ירושלים למשך תקופה ארוכה) – אם כך, הקב״ה אומר לך להעלות את בנך יחידך, את מי שאמור להמשיך את מפעלך ולרשת את הארץ, לעולה, שכן אם אתה מתפרק מאחריותך לחבלי הארץ – אין עוד טעם שיהיה לך המשך…
בכל הנוגע ליו״ש, נשמעו טענות שונות, הן בנוגע לתרבות הנהיגה של הערבים, הן בנוגע לתשתית הכבישים והן בנוגע להעדר אכיפה. תרבות הנהיגה הערבית – אותה יהיה קשה לשנות. המדובר בחברה שאינה רגישה לחיי אדם. זה בא לידי ביטוי באופנים רבים ושונים, רציחות על כבוד המשפחה, קטטות יום יומיות הכוללות אלימות קשה ביותר לרבות שריפת בתים, שריפת עסקים, ירי בנשק חם, וגם – בנהיגה.
תשתית הכבישים ביו״ש – אכן מתאימה לשנות ה-70 של המאה הקודמת. עם זאת, המגבלות המשפטיות הדרקוניות הן הגורם העיקרי המונע את פיתוחה, ושוב אנו מגיעים לאקסיומה, ששום דבר לא יוכל להשתפר במדינה בלי תיקון יסודי של מערכת המשפט.
אשר לאכיפה – מאז הסכמי אוסלו, הלכה למעשה, אין אפשרויות אכיפה כלפי הערבים תושבי האוטונומיה: הם עצמם האחראים על רישוי הנהגים ועל רישוי כלי הרכב; הם אינם אוכפי קנסות או עונשים אחרים שמוטלים בבתי המשפט שלנו, כך שגם אם המשטרה תציב אלפי שוטרים בכבישי יו״ש, והם יתפסו עברייני תנועה – ספק אם תהיה בכך תועלת. הדוחות שיחולקו – יישארו כאות מתה.
02
המפתח לפתרון הוא, אם כן, תפיסה מחודשת של השליטה בכל מרחבי יו״ש, תוך ביטול מלא של הסכמי אוסלו, סגירת הרשות המכונה ״פלשתינאית״. בניגוד לטענות מהאגף השמאלי – לא יהיה בכך כדי להטיל עומס כלכלי או אחר על המדינה, שכן ממילא, מוחזקת הרשות על חשבון משלם המסים הישראלי וכוחות הבטחון הישראליים הם השומרים על קיומה. ממילא גם, מסייעת מדינת ישראל לרשות בכל פעילות שהיא. אלא שהרשות היא הגורם מספר אחד הפועל נגד מדינת ישראל בכל מישור אפשרי ואף מעניקה חסות ומחסה למחבלים ולעבריינים, כשלאור הדקדקנות היתרה (והחד צדדית לחלוטין) בה מפרשות מערכות הבטחון והמשפט את הסכם אוסלו ואת דברי החקיקה שהוחקו על פיו – נמנעים גופי השיטור והבטחון לפעול בשטחה למעט במקרים יוצאי דופן ביותר, שבוודאי אינם נוגעים לעבירות תעבורה.
גם בנגב ובשאר שטחי הארץ – הפתרון הוא הגברת המשילות, בד בבד עם תיקון מערכת המשפט. כך למשל, קבע בית המשפט העליון, כבר לפני יותר מעשרים שנה, בהלכת ״סליחוב״, כי עבירות תעבורה, ככלל, לא תקמנה עילת מעצר. כל המחשבה הזו טעונה שינוי מהיסוד. כלי רכב עלול לשמש כנשק קטלני לכל דבר. מי שמזלזל בחוקי התעבורה; מי שמהין לנהוג ללא רישיון, או, חמור מכך – כשהוא בפסילת רישיון; מי שנוסע בכלי רכב שאינו כשיר לתנועה – צריך להיעצר עד תום ההליכים ובכך להיות מורחק מלנהוג בכלי רכב כלשהו. באיזון שבין חירותו של עבריין לבין חייהם של אזרחים תמימים המשתמשים בדרך – יש להעדיף את האחרונים. זכויות האדם אינן מוקנות רק לעבריינים, אלא גם, ובעיקר – נועדו לשומרי החוק. במדינה מתוקנת זכויותיהם של שומרי החוק דינן להיות עדיפות על זכויות העבריינים או המפגעים.
תיקון מערכת המשפט בכל הנוגע לאכיפת עבירות תעבורה וכן החזרת המשילות בשטחי יו״ש והנגב (ובעתיד – גם בסיני ובכל שטחי ארץ ישראל בגבולות ההבטחה) הן עוד משימות לממשלת הימין החדשה, לכשתקום.

בתמונה: זירת התאונה בבנימין