השאלה "איך אתה מגדיר את עצמך מבחינה דתית?" הופכת להיות נזילה ככל שחולפות השנים, והאופציות לענות עליה נהיות רבות ומגוונות. אבל גם התשובה לשאלה "מיהו חרדי?" כבר לא ברורה מאליה ומגוון הסגנונות בתוך המגזר גדל ונהיה רחב ומקיף יותר.
כך, למי שעקב לאחרונה אחרי הרשתות החברתיות, היה קשה לפספס עניין יציאתן של בלוגריות ומשפיעניות רשת חרדיות לדובאי על מנת לשתף פעולה בענייני אופנה עם נשים באזור. פעם, אירוע כזה לא היה יכול לצאת לאור, אך כיום הוא בהחלט נעשה והתגובות אליו היו מגוונות.
אחת מהנשים שטסו לדובאי היתה יעל צין, מגישה ואשת תקשורת חרדית. צין מחזיקה חשבון בכל הרשתות הבחרתיות עם עשרות אלפי עוקבים, הגישה תוכנית אישית באתר "כיכר השבת" ובערוץ 20 ומנחה אירועים לנשים במגזר החרדי.
כשאני שואלת אותה מה היה באותו שבוע בדובאי היא מתארת אותו כ"שבוע אופנה צנוע".
"באנו להראות את האופנה החרדית לנשות עסקים במגזר הערבי שמתעניינות להכניס את הסטייל החרדי גם למגזר הערבי. כידוע גם המגזר הערבי מתלבש באופן צנוע. לכן, הלכנו לשם כקבוצה של נשים ומותגים ישראליים כדי להראות את היופי של הציבור שלנו".
לקראת סיום אותו שבוע, התהפך אחד הג'יפים בהם הנשים לפני חזרתן ארצה, ובו היתה גם צין.
"הקדוש ברוך הוא פינק אותי בקינוח אישי מטלטל שבה נקלעתי לתאונה ג'יפים בדיונות של דובאי, בנס יצאתי בשלום עם כמה נזקים קוסמטיים קלים".
"למה היא קוראת לעצמה חרדית?"
הדרך לעיסוקה בתקשורת היתה מוזרה, אומרת צין. מיד לאחר חתונתה עסקה בהוראה "כמו בוגרת סמינר קלאסית", לדבריה.
"בהוראה נחשפתי לעולם שונה מהרווקות, ראיתי איך ניתן להשפיע ולשנות אנשים, לקחתי את התפקיד בכל הכח ופעלתי מעבר למה שנדרשתי, אם זה בלקדם תלמידה מהבחינה החברתית, לתת ביטחון לתלמידות ולהאדיר את הפן של בן אדם לחברו יותר מלקבל ציונים טובים במבחן. ראיתי תוצאות והסיפוק האישי שלי היה ללא גבול," מתארת צין, "הזמן עבר והעבודה שחקה. במקביל, התחלתי להעלות דברים בסטטוס האישי בוואצאפ וראיתי כמה הנשים החרדיות צמאות לתוכן טוב של חסד ואהבת חינם. קיבלתי מלא תגובות והמקום הזה חשף אותי לעוד פלטפורמות ברשת כמו אינסטגרם, פייסבוק וטוויטר".
התכנים שלה הגיעו לכל מקום עד שנשים עצרו אותי בתחנת דלק ובתור לסופר. "ברגעים האלו הבנתי שזה מה שאני הולכת לעשות, זה הייעוד שלי. המשכתי להציף ולהעלות מקרים וסיפורים שקרו לאנשים, מקרים שהרבו אהבתב חינם וקידוש השם, והסיפוק הוא אדיר. חלק מהאנשים שנחשפו לתכנים שלי היו גם בעלי השפעה בתקשורת וקראו לי להגיש תוכנית באתר, בתוכנית העליתי וראיינתי נשים מיוחדות שיש במגזר, נשים שעד אז לא קיבלו הכרה בשום מקום. התוכנית עשתה לה כנפיים והצופות הגיעו בהמוניהן, וכל השאר היסטוריה״.
איך את משלבת חיי משפחה עם העיסוק בתקשורת?
"עולם התקשורת הוא עבודה לכל דבר. יש את השעות שאני מקדישה לזה, ויש את השעות שאני מקדישה לבית ולא מוותרת על זה בכל מחיר. זו גם ההזדמנות להודות לאיש שלצידי, בעלי יצחק, שעושה הכל על מנת שאצליח, נותן כתף ואוזן קשבת כשצריך והכי חשוב – נותן לי את הטיפים על מה צריך לשים יותר דגש ומה חשוב להציף".
את לבטח מקבלת תגובות שונות מהחברה החרדית והדתית בעקבות העיסוק שלך.
"זה עניין מאד מורכב, כי כשאומרים "הציבור החרדי והדתי" מדברים על מיליון איש במדינה. בתוך המיליון האלו יש מלא זרמים ותתי זרמים, מהזרם המודרני ביותר עד הנטורי קרתא במאה שערים. מן הסתם אני פונה לקהל שיותר פתוח, שנמצא ברשתות ומעורב במה שהוא צורך. בציבור החרדי אין כמעט נשות תקשורת ונכון שהיו הרבה שהרימו גבה בהתחלה. קיבלתי גם תגובות כמו: "מי זו האישה הזאת?", "למה היא קוראת לעצמה חרדית?" "קוראת לעצמה אשת אברך", ועוד כל מיני כינויים ושמות, אבל אני ידעתי שהמטרה שלי היא להרבות בדברים טובים ולהנגיש תוכן איכותי ויפה לכל מיני נשים שעד כה לא פנו אליהן, כך שלא מעניין אותי כל רעשי הרקע שמסביב. הפתגם הידוע אומר: "ידברו עליך, ידברו נגדך, משמע אתה קיים", ומהקיים הזה אי אפשר להתעלם. יש לי עשרות אלפי צפיות מנשים חרדיות הארדקור שצורכות ורוצות את התוכן שאני יוצרת, ואני מקבלת מאות תגובות מדי יום של "תמשיכי במה שאת עושה" ו"את עושה טוב וכיף לעקוב אחרייך".
במקום שבו אף אחד לא סופר אותך
"אני אספר לך משהו שמעולם לא סיפרתי", אומרת צין ומספרת על מקרה מיוחד שקרה לה בגלל היותה דמות מוכרת בציבור החרדי. "באחת ההזדמנויות פגשתי אישה שעוקבת אחריי ועוברת בחייה האישיים גיהינום מטורף, היא וחמשת ילדיה מצויים בתת תנאים וחרפת רעב ממש. תוך כדי הדיבור ביננו האישה מתייפחת לי בבכי שאי אפשר לעצור אותו ושואלת אותי אני מכירה מישהו או עמותה מסויימת שיכולים לעזור לה אפילו במוצרי מזון בשביל להאכיל את עולליה הקטנים. "לך יש כוח ואותך סופרים, אותי אף אחד לא סופר", היא אמרה לי במילים האלו והם חדרו לתוך ליבי חזק. אמרתי לה שאני לא עוזבת אותה עד שהיא תעלה חיוך על פניה. התקשרתי לכל מי שאני מכירה, לכל עמותה שאי פעם השתמשה בי לצורכי פרסום, ודרשתי מהם לטפל באותה אישה, והיא באמת החלה לקבל סיוע חודשי, מוצרי מזון על בסיס שבועי, טיפול פסיכולוגי לילדים, ביגוד ומוצרי חשמל חדשים. עד היום אני דואגת לשאול בשלומה אחת לשבוע ולוודא איך ניתן לעזור לה. החיוך שהיא העלתה על פניה החדיר לי את ההבנה שמה שאני עושה הוא טוב וזה הייעוד שלי בחיים.״
כשאני שואלת אותה על השאיפות שלה לעתיד היא חושבת מעט ואז אומרת: "במקצוע שלי השמיים הם הגבול, כך שגם לשאיפות שלי אין גבול ברור, אבל המטרה ברורה – להרבות שם שמיים, לשמח אנשים, להיות טובה עם כולם ולהרבות אהבת חינם כמה שיש בידי וביכולתי".
