השבוע נכנסנו לשבוע השני של ממשלת השיסוי החדשה שבעיקר מדברת הרבה אך ככל הנראה לא תאריך ימים. מדהים היה לראות את הסערה סביב חוק האזרחות השבוע כדי להבין שמשהו רע מאוד עובר על ימינה. סיפור זה הוא מעין מיקרוקוסמוס למה שהממשלה הזו הולכת לעבור בשארית ימיה. תקיפות מבפנים ומבחוץ. איילת שקד, קראה למפלגות הימין לתמוך בהצעה נכונה זו, רק שהיא שכחה שהחברים שלה לשולחן הממשלה יעשו הכל אבל הכל כדי לטרפד אותה. אם לשקד וליתר הגמדים בממשלת ימינה נשאר עוד חלקיק של כבוד עצמי וערכים שלשמם הם נבחרו לכנסת, ראוי שהם יואילו נא להתכבד ולהצביע על הצעת החוק של ח”כ שמחה רוטמן מהציונות הדתית שמבקשת לקחת צעד קדימה את כל נושא איחוד המשפחות.
הזוי עד כמה שישמע, בממשלה זו טמון דווקא סוד הצלחה לא קטן למחנה הלאומי, שכן כל צעד מימין שהממשלה הזו תנסה לקדם, ישודרג על ידי הצעה חליפית ומשמעותית יותר של המחנה הלאומי. לא בהכרח שאותן הצעות יכנסו לספר החוקים של ישראל אך ללא ספק הן יביכו את הקואליציה. מי יודע, אולי בעת הזו, נוכל כולנו להגיע למלכות.
מה שמדהים הוא לראות איזה צעיר אחד בן 72, בנימין נתניהו שמו, שמתנהל כאילו לא קרה דבר. נתניהו עדיין היה ונותר הדמות המשפיעה ביותר בפוליטיקה הישראלית גם בעמדתו זו שלו. אין ספק כי מדובר מבחינתו במכה קלה בכנף שלאחריה הוא והמחנה הלאומי יכבשו מחדש את השלטון, רק שהפעם, לא יהיו סרחים עודפים שאומרים שהם ימין אך בפועל הם שמאל מובהק.
פרשת השבוע שלנו מדברת על בלק ובלעם. בלעם, שרצה לקלל את עם ישראל ידע שרק ככה יוכל לנצח אותנו, אך הסוף ידוע- בא לקלל ויצא מברך. ברכתו שלו על עם ישראל כי “עם כלביא יקום וכארי יתנשא”, היא ברכת הדרך לכולנו. גם אם המחנה הלאומי כרגע ברביצה, אין ספק כי בקרוב מאוד הוא יתעורר מחדש ויתנשא מעלה מעלה.