אני לא יודעת אם הקשר בינינו יניב תוצאות בעתיד
"מטרונה שאלה את ר' יוסי בר חלפתא מה רבש"ע עושה מאותה שעה שברא את העולם ועד עכשיו? אמר לה הקב"ה יושב ומזווג זיווגים: בתו של פלוני לפלוני, אשתו של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני לפלוני" (בראשית רבה סח ד). וכי זה כל מה שעושה ריבונו שלעולם ותו לא? והרי הוא "פועל גבורות, עושה חדשות, בעל מלחמות, זורע צדקות, מצמיח ישועות, בורא רפואות, המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית"!
אלא שכל מפגש וחיבור בין שני דברים נקרא זיווג. שמים וארץ – זיווג. אדם במקום – זיווג. אדם בזמן – זיווג. מורה ותלמיד – זיווג. שכן בבניין – זיווג, וכמובן איש ואישה – זיווג וכו'. העולם בנוי בתבניות של זיווגים וחיבורים, ומהם נולדים כל ההתרחשויות והאירועים. השאלה העיקרית היא אם הזיווג הזה יהיה עקר או יניב תולדות, וזה תלוי בבחירת האדם, כי הוא שיקבע את איכותו של הזיווג. בקשר בין איש לאישה כמה תנאים דרושים כדי שהקשר ביניהם יהיה פורה ורבה.
התנאי הראשון הוא פתיחת הלב לזולת. כל זמן שכל צד נשאר סגור בתוך עצמו אין אפשרות ליצירת חיבור, וודאי ששום דבר חדש לא יוכל להיווצר. רק כאשר שני הצדדים נפתחים זה לעומת זה נוצרת האפשרות לחיבור.
התנאי השני הוא הרצון לחבר את הטוב שבינינו. אין לך אדם שאין בו טוב. לפעמים הוא גלוי ולפעמים נסתר, אך הוא המרכז שעליו עומדת כל אישיותו. מפגש אמיתי נוצר כאשר מרכז הטוב שלי פוגש את מרכז הטוב של זולתי, ורק אז משהו חדש מתחיל להתרקם מביניהם. התנאי השלישי הוא הנכונות להשתנות. היכולת להתחבר לזולת תלויה בהכרה שכל צד כשלעצמו חסר וזקוק להשלמתו מהצד האחר. לשם כך יש בי נכונות להכניס לעולמי דבר חדש ושונה, וכן להעניק מעצמי לזולתי כדי להשלימו, ובכך החיבור מתחיל לתת את אותותיו. התנאי הרביעי הוא שאיפה משותפת לבניין דבר חדש שגדול מסך כל מרכיביו. הנתינה ההדדית, שמיטיבה עם כל אחד מבני הזוג, מובילה אותם להכרה משותפת שהם לא רק משלימים זה את זה אלא הם בעצם שני חלקים של דבר אחד שלם, והוא הדוחף אותם תמיד להופיע אחדות זאת בשלל וריאציות, ודרכן תתגלה גם אחדותו של ריבונו של עולם בעולמו.
