סליחה על זה, אבל אני הולך לדבר על נסיעות בשבת.
שרת התחבורה שלי ושלנו, הגברת מרב מיכאלי, החליטה לקדם את נושא התחבורה הציבורית בשבת בגוש דן ״לאזרחיות ולאזרחי ישראל מגיע שיסתיים המצור בסוף השבוע״ אמרה, והציתה מחדש את הקמפיין שסביבו יש בעיקר דיסאינפורמציה, או יותר נכון, אינפורמציה נסתרת מהציבור.
כבחור חילוני אני אומר לכם שאם נושא פתיחת התחבורה הציבורית בשבת היה מצליח – בסוף כולנו היינו עובדים בשבת. ואגב, לא צריך שכולנו נשלם את המחיר סביב הסוגיה הזו, מספיק שציבורים שלמים שלא רוצים לשנות את הסטטוס קוו בעניין ייאלצו ׳להתיישר׳ עם המציאות החדשה – וקיבלתם קמפיין נגדי. הבעיה היא שאין אף אחד שנושא את העמדה הזו ואין במה תקשורתית שמכבדת אותה.
אפקט התחבורה הציבורית בשבת יפגע בציבורים שלמים שלכל לוחמי השוויון והצדק לא ממש אכפת מהם.
תמיד יהיה מי שנפגע מהמצב שאין תחבורה ציבורית בשבת, אבל חשוב שנבין גם מי ייפגע אם תהיה כזו. קמפיין התחבורה הציבורית בשבת חזר אלינו השבוע, אומנם בקטן, אבל לציבור החילוני הוא להיט בשם ׳סוף לכפייה הדתית׳ וכרגיל הוא מלא בחצאי אמיתות ובהשתקת הרצון של ציבורים שלמים בעם ברשתות החברתיות, בדומה לקמפיינים של ארגוני שמאל שמתנהלים כשמשהו לא מסתדר להם בדרך דמוקרטית. האמת היא שבשנייה הראשונה תחבורה ציבורית בשבת נשמעת כמשהו שוויוני וצודק, אבל האמת רחוקה מהמציאות.
חשוב לדעת: יש תחבורה ציבורית בשבת. בצורה מצומצמת, לא לכל מקום ולא בכל שעה – אבל היא מתנהלת. והיא מתנהלת בעיקר בהתאם להצע ולביקוש. הארגונים שמובילים את המאבק לא מסתפקים בלהגדיל את הביקוש, הם גם לא נותנים לביקוש לעשות את שלו, הם רוצים ניצחון מוחלט. כלי תחבורה וגופי תחבורה גדולים וראשיים שיעבדו ביום המנוחה היחיד שיש לעם ישראל.
נתחיל במעגל העובדים של התחבורה הציבורית: למה שאלפי נהגי אוטובוס, עובדי מוסך, סדרני עבודה ונהגי גרר יידרשו לוותר על יום המנוחה היחיד שלהם בשבוע, שהוא גם יום החופש של ילדיהם מבתי הספר ומהגנים?
אחד מהטיעונים הוא שיום החופש יכול להינתן להם בכל יום אחר שבשבוע, אבל למה שציבורים שלמים לא ייהנו ביום החופש שנקבע במשק עם משפחותיהם? למה נהג אגד צריך לקחת את יום החופש שלו ביום שלישי?
למה שעובדי תחבורה ציבורית שומרי מסורת, או ׳חס וחלילה׳ דתיים יצטרכו לחשוש מאפליה במקום העבודה כי הם לא יכולים ׳לתת משמרות׳ בשבתות? הרי כולנו מכירים את המעסיקים: נהגים חילוניים שמאפשרים סידור עבודה חופשי ממגבלות יועדפו בבירור.
ואנחנו יודעים איך זה עובד: תחבורה ציבורית בלתי מוגבלת בשבת תפתח צירים שלמים של עסקים שייפתחו בשבת עקב התחרות על הפרנסה של בעלי העסקים, ותאלץ עסקים שרצו ליהנות מיום החופש היחיד לפתוח כדי לעמוד בתחרות. אנחנו רואים מה קורה לבעלי המכולות הקטנות בתל אביב – הם נפגעים מהרשתות הגדולות שמחייבות את עובדיהן לעבוד בשבת, ומרגילות את הצרכנים לבצע את הקניות בשבת.
מה שיקרה הוא שגם מעסיקים בענפים אחרים ידרשו מהעובדים שלהם לעבוד בשבתות, כי אם יש תחבורה ציבורית אז אין בעיה להגיע לעבודה. שלא לדבר על כך ששבת תיראה כמו יום רגיל לגמרי – אז למה לא לדרוש מכולם לעבוד בשבת?
יש לי חדשות בשבילכם: גם בארה״ב ובמדינות אחרות יש יום חופש ׳קדוש׳ לאזרחים, ובו התחבורה מצומצמת או לא קיימת בכלל, ואין זעקות ׳לעניים אין כסף להגיע לאן שהם רוצים׳. פשוט מכבדים את הצורך ביום מנוחה. ועוד דבר בנושא הכפייה הדתית בשבת – כשאני גדלתי בעיר רחובות, היה בית קפה אחד פתוח בשבת, אחד. כל העיר הייתה סגורה. היום כל מקומות הבילוי בעיר פתוחים בשבת, שלא לדבר על מתחם צומת ביל״ו שבו משפחה חילונית יכולה לקנות את כל הבית שלה ביום הזה – אז שלא ידברו איתנו על כפייה דתית. מדינת ישראל מכבדת פחות ופחות את הסטטוס קוו, ולא פחות חשוב – מאפשרת פחות ופחות לאזרחים שלה, הדתיים והחילונים, ליהנות מיום המנוחה היחיד שיש להם עם המשפחה. שבת שלום.