להיות רופא מיילד זה לא תמיד סיפור קל. לעיתים עולות דילמות מוסריות רפואיות שארגז הכלים שלנו איננו מכיל את התשובות עבורן. והנה לפניכם דוגמה למקרה שנעשה רלוונטי מאד לאחרונה.
לפני מספר שנים, התפרסם מקרה של יולדת שהגיעה להדסה עין כרם וסירבה לניתוח קיסרי למרות עדות למצוקת עובר. הגינקולוג הכונן החליט לנתח אותה כדי להציל את העובר. הרופא ניתח אותה לא רק למען העובר אלא גם לטובתה היא, מתוך הנחה שרצונה האמתי הוא שיוולד לה ילד בריא, ותוכיח העובדה שהיא ביצעה מעקב הריון מוקפד. ולידת ילד פגוע או ילד מת בוודאי לא תיטיב איתה.
מאוחר יותר נידון הדבר בכנס שנערך בבית החולים הדסה, בהשתתפות גינקולוגים, מרדימים ומשפטנים. בכנס טען אחד המרצים, רופא עם זיקה לאתיקה רפואית שאינו מומחה למיילדות, כי המטופל במקרה זה הוא האישה ולא העובר, ועל הרופא לדאוג רק לבריאותה של האשה. הרופא יכול לנתח כדי להציל את העובר רק בכפוף להסכמתה של האשה, אחרת הוא מסתכן בתביעה משפטית. כנגדו טען מומחה אחר, רופא ומשפטן, שייעודו של הרופא הוא הצלת חיים, ולכן נכון להציל את העובר, תוך הסתכנות בתביעה על תקיפת האם. בין המשתתפים היו גינקולוגים שסברו כי אין לרופא זכות לפגוע בחירותה של האישה לבחור מה ייעשה בגופה ואסור לנתחה בניגוד לרצונה. מנגד, היו שסברו שאין להם ספק שאילו הם היו עומדים באותה סיטואציה הם היו מנתחים את האישה אשר רצתה בהריון, עשתה סקירות ובדיקות במטרה שתלד תינוק בריא. עם זאת, אותם רופאים הביעו חשש מהחוק האוסר עליהם לנתח ללא הסכמה.
הדיון נסוב סביב מצבו המשפטי של העובר, האם ניתן לראות בו אדם גם טרם גמר לידתו ובכך להחיל עליו את החוקים והזכויות השונים, או שמא כל עוד הוא עובר הרי שאינו בחזקת "אדם" ולכן אינו נהנה מזכויות של אדם, על אף שקיימות לו זכויות אחרות כגון הזכות לחיים.
לאחר דיון נוסף בנושא הוציא מנכ"ל בית החולים מזכר פנימי, על דעת הרופאים המיילדים והיועצים המשפטיים. המזכר הזה מאפשר לכל רופא מיילד הנקלע לסיטואציה המתוארת, לפעול על פי צו מצפונו ושיקול דעתו, והנהלת בית החולים תעמוד מאחורי החלטתו. ואולם, בחדרי לידה אחרים בארץ יולדת שמסרבת לניתוח קיסרי בשל מצוקת עובר לא תנותח, בגלל חוק זכויות החולה המחייב הסכמה לניתוח.
לאחרונה, עלה לדיון מקרה דומה. אישה עם מספר צלקות רחמיות תכננה לידת בית בניגוד להמלצות הרופאים. היתה מחשבה לכפות עליה לעבור ניתוח, שהרי היא מסכנת גם את עצמה. הסיכון לקרע רחמי במקרה כזה הוא גבוה מאד, וזה מסכן גם את האישה. שופטי העליון פסקו כי אם האם כשירה בדעתה הרי זכותה להחליט על גופה, והזכות הזו גוברת על זכותו של העובר לחיים כל עוד לא נולד. תוך כדי הדיונים האישה ילדה תינוק בריא למרות הכול, בלידת בית. ב"ה שכך היה, אבל אסור ללמוד ממבחן התוצאה. אסור לסכן את החיים! לידה כזאת היא רולטה רוסית.
מקרים כגון אלה מתרחשים מעת לעת בחדרי הלידה, ופעמים רבות הרופא המיילד עומד נבוך אל מול המקרה. לכאורה, מתבקש תיקון לחוק זכויות החולה, כי במקרים כגון אלו, יש לפנינו שני מטופלים, יולדת ועובר, והעובר עומד להפוך לאדם מיד בלידה, וצריך לקבוע במדויק מה הן זכויותיו. לשאלה זו יש השלכות גם על נושא ההפלות.
לעניות דעתי, זה נושא מתאים לדיבייט בכתה בשיעור חינוך. מה דעתכם? ■
