לפעמים כשאני מקבלת הודעת ווטסאפ מאחד המורים של הילדים שלי על הפרעה קטנה או פטפוט מוגזם בשיעור זה קצת מעצבן אותי, וביני לבין עצמי אני אומרת בשביל מה הם מטרידים אותי בהפרעה קטנה – שיתמודדו ויעזבו אותי בשקט. אני מדברת כמובן על זוטות לא על הדברים הרציניים. הרבה פעמים גם בא לי לצאת מכל הקבוצות של ההורים בשבט, והורי הכיתה, והורי ז'-ח' והורי הנוער, כי למה אני צריכה לקבל את כל ההודעות שקשורות לילדים, הם כבר גדולים ושיעבירו ביניהם שיש פעילות ושהם צריכים להביא בקבוק שתייה או להירשם ולהזמין חולצה. כל המידע הזה שמעבירים בכל הקבוצות הוא קצת מעייף אותי.
אבל אני חושבת על עצמי, ההורים שלי לא ידעו הרבה על החיים שלי כשהייתי ילדה ונערה, אף אחד לא עדכן אותם שיש פעולה או שנעלמתי מהשיעור. המורים לא התייעצו איתם על מה שקורה איתי מעבר לעשר דקות באספות ההורים. ואני כן רוצה להיות מעורבת במה שעובר על הילדים שלי.
אז רגע לפני שאני מאבדת זורקת את הנייד שלי, אני נושמת נשימה עמוקה, נרגעת ומודה לאל על כל המידע הזה שאני לא באמת רוצה לוותר עליו. אני שמחה שאני יכולה להיות מעודכנת בכל מה שעובר על הילדים שלי. יודעת איפה הם ועם מי, יודעת מתי הם בפעולה ומתי יש התנדבות או שקבעו ללכת למעין ולמי הם הפריעו ומאיזה שיעור הבריזו ואם נראה שהם היו עייפים מדי בשיעורים, כדאי שאוודא למה. ב"ה זכיתי והקשר שלי עם ילדיי הוא ישיר ופתוח והם משתפים אותי במה שעובר עליהם ובמה שהם עושים ולאן הולכים, ואם אני מרגישה שהם לא משתפים מספיק אני מתעניינת, ובלשונם – "חופרת", ולמזלי הם משתפים פעולה ויחד עם זה עדיין חשוב לי לקבל את העדכונים מהמורים והמדריכים ואפילו מקבוצות ההורים. אני שומעת שיש לא מעט הורים שהילדים שלהם לא מדברים הרבה והם לא ממש יודעים מה קורה איתם. והילדים מתמודדים כל הזמן עם אתגרים: בעיות חברתיות, הפרעות אכילה, מצבי רוח, הטרדות וכל מיני עניינים, גם דברים שלכאורה נראים פעוטים.
אז יש יתרונות גדולים בעידן החדש שאנחנו מעודכנים בכל פיפס, זה מאפשר לנו להיות ערניים לשים לב איפה הם ומה קורה, לפקוח עיניים, להיות עם היד על הדופק ולוודא שהכל בסדר איתם בזמן אמת.
אז תמשיכו לשים לב ותעדכנו אותי כל הזמן. גם אם צריך להביא עוגה למסיבה.