"אם רק נרצה, נוכל להגיע לשמיים"; "אין דבר העומד בפני הרצון"; "הרצון הוא המנוע של העשייה". רבים המשפטים החכמים על אודות הרצון, ואכן, בעלי החיים בעולם בכלל ובן האדם בפרט הם יצורים מלאי רצונות, תשוקות ומאוויים.
בן האנוש חי כל העת סביב כוח הרצון או האי-רצון. כל החלטה, כל עשייה, כל מלאכה מתחילה ברצון, נמשכת ברצון ומסתיימת ברצון. בעצם כל יום כל היום האדם רוצה או לא רוצה.
זוגיות אמיתית מתאפשרת רק בכוח הרצון של שני בני הזוג להיות ולחיות ביחד. בזוגיות, כמו בשאר הנושאים, יש כמה סוגים של רצונות:
רצון כאידיאל, רצון כצורך ורצון בכפייה.
אתחיל באחרון: רצון בכפייה משמעו שאחד מבני הזוג עושה את הדברים הנדרשים אך מתוך הרגשת הכרח, כפייה, רודנות. בן הזוג העושה מתוך כפייה מרגיש מחנק וחוסר רצון עמוק לדברים שאומנם הוא עצמו עושה, אך רק בשל הפעלת כוח פיזי נפשי או רגשי של בן זוגו, הכוללת התעללות (פיזית, נפשית או רגשית( ומניפולציות שונות ומשונות כדי שיעשה את הדברים.
אין זו זוגיות כי אם עבדות!
רצון כצורך – כולנו מבינים שיש דברים שחובה לעשות גם אם איננו אוהבים אותם. שני בני הזוג חייבים לקיים משק בית, כולל ניקיונות, כביסה, קניות ושאר פעולות שאינן בהכרח משאת נפשם, ובכל זאת שניהם מבינים את הצורך בעשייתן. חשוב שסוג הרצון הזה יישאר רק בדברים החומריים.
רצון כאידיאל – זוגות שזכו נהנים מרצון שהוא אידיאל, כלומר מרגישים התעלות פנימית כיחיד וכזוג כשהם עושים את המעשים הללו יחדיו, כגון ארוחת ערב מושקעת, אירוח חברים טובים, טיול או נופש זוגי.
אף אחד לא הכריח אותם לעשות את כל אלה, ואף אחד גם לא דרש מהם לנסות ולעשות במיטב יכולתם, ובכל זאת בשל הנאתם וזוגיותם האוהבת הם רוצים לעשות ולהשקיע ולעמול ולנסות לעשות את הטוב ביותר בארוחה, באירוח חברים או בנופש.
חשוב ביותר ששני בני הזוג ירצו לרצות את הדברים כאידיאל, שיבינו, יפנימו ויפעלו לאור המטרה הנעלה שתרומם את שניהם בעשייה המשותפת לקראת הדברים הללו, שהם עיקר הזוגיות והחיים.