שיחת יחסינו לאן

שאלה:
חגגתי עוד יום הולדת והתסכול רק הולך וגובר… למה אני עוד לא מצאתי אהבה?
תשובה:
אחד המיתוסים הנפוצים ביותר בעולם הוא מיתוס "מציאת האהבה".
לפי האגדה, אדם (ממין זכר או נקבה) מסתובב לו בעולם כשהוא אבוד, אכול בדידות וצמא לזוגיות. באחד הסיבובים, בדרך כלל לפתע פתאום, הוא פוגש אדם נוסף שמתגלגל לו ושניהם סוף סוף עולים על הגל הנכון ומוצאים "אהבה". חלום חייהם מתגשם והם פוגשים את האדם שמשלים אותם, ממלא את כל חסרונותיהם ומוציא מהם את הטוב ביותר. ובא לציון גואל…
מה עושים אלה שעוד לא נחתו על המשבצת הנכונה במשחק המזל הזה? מה עם כל מי שעוד לא מצא את אהבת חייו? מסכנים… כל עוד האהבה לא תימצא, אין ברירה, חייבים להמשיך לחפש אותה ולהמשיך לעוד סיבוב ועוד סיבוב – עד שהחלום יהפוך סוף סוף למציאות.
הבעיה היחידה עם המיתוס הזה היא שהוא מבוסס על שקר עלוב במיוחד. כי אהבה לא "מוצאים". נכון, זה אולי קצת מפתיע אבל אם נתבונן בנושא לעומק, מוצאים אהבה רק בספרים ובסרטים. כי במציאות, אהבה היא שם הפעולה של אוֹהֵב. כלומר, אהבה אינה איזה מוצר שמחפשים ומוצאים על איזה מדף, בקרן הרחוב או במסיבה הבאה. היא פעולה אקטיבית שאדם עושה: הוא אוהב.
אז איך אוהבים ומה זה לאהוב?
כשאדם "אוהב" שוקולד, הוא בולע אותו והופך אותו לחלק מבשרו, לפי הצרכים שלו ובצורה אגואיסטית למדי. כי שוקולד הוא "משהו", דבר, חפץ. וחפץ, אפשר למצוא: אם איבדתי שוקולד, אני גם יכול למצוא אותו. אבל לאהוב מישהו, זה לא לאהוב משהו. הפועל אמנם זהה אבל הפעולה הפוכה: כשאוהבים מישהו, לא לוקחים ממנו, לא מקבלים ממנו, לא מבטלים את קיומו כדי להפוך אותו לעצמנו. כשאוהבים מישהו, נותנים לו. מעניקים לו, משקיעים בו. אימא לא אוהבת את התינוק שלה כי הוא נותן לה משהו – היא בעיקר זו שמעניקה לו.
אומר על כך הרב דסלר (מכתב מאליהו פרק ו'): "בהיותם נותנים השלמה זה לזה, יאהבו זה את זה, כאשר נתבאר כי הנותן יאהב".
מתברר שאי אפשר "למצוא אהבה" כי אהבה אינה דבר או חפץ, אלא פעולה שאדם עושה לזולתו ולא לעצמו. במילים אחרות: מי שרוצה למצוא אהבה צריך להעניק ולתת אותה למישהו אחר, לראות אותו ואת צרכיו ולהשתדל למען טובתו.
הרב יובל אשרוב כתב משפט יפה ותמציתי בנושא זה: "לא מתחתנים כי אוהבים. מתחתנים כדי לאהוב".
אני הקטן הייתי מוסיף: לא מתחתנים כי מצאנו אהבה. מתחתנים כדי להמציא אהבה.