שילה פריד

אימא
כנרת פריד, בת לעולים מטריפולי. מורה. תלמידת חכמים ואשת חסד גדולה ולא פחות חשוב – מומחית קוסקוס בעלת שם עולמי. הייתה ועודנה הלב של הבית, אמא דואגת ובשנים האחרונות גם סבתא שנותנת הכל. זכות גדולה להיות שייך לה.
אבא
הרב חיים פריד, מורי ורבי. איש חינוך. איש תורה ודרך ארץ. אשף בכתבי הרב קוק. בעבר היה בורח מבית הספר כדי להופיע בסרטי בורקס, השיא היה כנכנס לכמה סצנות בסרט ׳אלכס חולה אהבה׳. המסלול בתעשיית הקולנוע נגדע כשהחליט להיות דתי ומאוחר יותר הפך לרב. בעבר לימד בישיבות ומכינות אך חשב שכדאי להתחיל ללמד את הערכים הללו כבר מגיל צעיר ועבר ללמד בבתי ספר יסודיים וישיבות תיכוניות. הוא גם חזר למסך, כיוטיובר שמפיק כל שבוע סרטון מושקע על הפרשה.
החצי השני
אילה אשתי, קוסמטיקאית, מאפרת, מורה, אמא. נהוג לכתוב פה שזה הכי טוב שיכולתי לבקש, אבל וואלה באמת הכי טוב. היא גדלה ברובע היהודי, בת למשפחה ג׳רבאית עם מסורת עתיקה. מתחרה עם אמא על תואר הקוסקוסאית מספר 1. כל מה ששלי, שלה. וכל דבר שיוצא מתחת ידי – נעשה בהתייעצות ובתמיכה שלה. אין כמוה בעולם.
ירושלים
העיר בה נולדתי אבל מגיל קטן כבר לא גר בה, דרך אשתי, שגדלה ברובע היהודי החיבור אליה יותר חזק וכעיתונאי הולך ומבין יותר את האתגרים הביטחוניים והחברתיים שבה. הלב הפועם של העם היהודי עוד מימי בראשית ועקידת יצחק, עיר שהיא החלום של דורות על דורות וגם היום מצפים בכל לב לבניינה.
לוד
העיר שלנו, שהיא גם לא מעט מהאייטמים שאני מסקר. מעבר לעבודה, מקום נפלא. יש בו לב, המון יוזמות חברתיות מבורכות. שילוב יוצא דופן של המון אוכלוסיות שחיות ביומיום ביחד בלי מאבקי כוח. חרדים, חסידי חב״ד, מסורתיים, חילונים, יהודים וערבים. מהמם לראות איך הגרעין התורני משולב בעיר כחלק טבעי כאילו תמיד היה בה. כל פעם ששאלתי את השכנים הוותיקים מה דעתם על הגרעין, גם היהודים וגם הערבים עונים ׳יש לנו רק בקשה אחת, תביאו עוד משפחות׳.
ישיבת מעלה אליהו בתל אביב
חוויה משוגעת, שנים של צלילה ללימוד תורה בבית מדרש שהוא הרבה ממה שיש בי היום. אני אסיר תודה למקום הזה, רבניו ותלמידיו. אהבה מאד גדולה. מקווה למשוך עוד ועוד קווים מהמקום הזה לחיי, לביתי ולסביבתי.
גל״צ
כשהייתי בן 6 הייתי חוזר מהגן ומדליק רדיו. יושב ומאזין. הבטחתי לעצמי שזה מה שאעשה כשאהיה גדול. מאז אותו גיל ההורים קיוו שאתבגר מהשיגעון הזה, אבל תודה לקב״ה החלום התגשם. מקום לימוד מצוין שדרכו יש היום יותר איזון בתקשורת.
קריינות
פנטזיה שבאמת התגשמה. עבדתי שנתיים כמגיש מבזקי ynet ברדיו האזורי. כל פתיחת מיקרופון הקפיצה את הלב בהתרגשות. כיף וגם אחריות להיות הקול שמספר לאנשים את החדשות.
עיתונות
תחום שנשאתי אליו עיניים מילדות ואוהב מאד לעשותו. לא אוהב את הסטיגמה שדבקה במקצוע הזה כאילו עיתונאים מחפש רק צהוב ולחרחר ריב. זו שליחות גדולה וחלק חשוב מחברה בריאה.
מקור ראשון
קול חשוב בתקשורת הישראלית. הבית המקצועי שלי מזה כשנה. עוד מקום ששאפתי להגיע אליו ואני שמח להיות חלק ממנו. כיף גדול וזכות להימנות על כותבי העיתון הזה. קבוצת כותבים איכותית ומגוונת שעדיין אני מתקשה להאמין שאני חלק ממנה.
כתב ״שטחים״
אני מעדיף כתב התיישבות, שטחים זה קצת באוויר, לא מוסבר. ב״ה האזורים המסוקרים מיושבים וברורים לנו מאד. במקור ראשון אני מסקר את תחום המשטרה ותחום ההתיישבות. שניהם מרתקים אותי באופן אישי, בהתיישבות יש רוח מיוחדת של אהבת הארץ ומפגשים עם אנשים עתירי זכויות כמו בני קצובר, דניאלה וייס ואחרים. זה בונוס לא קטן בסיקור התחום הזה.
רדיו תל אביב
מלבד העבודה בעיתון אני עורך מספר תוכניות ב-102, בהן ׳שוק חופשי׳ עם רועי כ״ץ, שמקדמת שיח כלכלי-ליברלי. עיתונות מסוג קצת שונה, אבל לא פחות איכותי ומעניין. רדיו זה החיים.
משטרת ישראל
מצד הסיקור מדובר בתחום רחב שנוגע בכל תחומי החיים. ואולי אני נאיבי, אבל מאמין שרוב השוטרים באים בתחושת שליחות ורצון אמיתי לפעול לטובת הציבור. יש מה לתקן, והביקורת לא פעם גדולה גם במשטרה מבינים את זה וערים לביקורת. אבל חשוב לא לשפוך את התינוק עם המים. משטרה חזקה זה דבר בסיסי בחברה חפצת חיים.
שומר החומות
אירוע שהפך את תפיסת בטחון הפנים בישראל. עורר המון שאלות, חשף מחדלים של שנים ותרבות עצימת עיניים מתמשכת, הרב בגלל PC ומחשבה שאם נתעלם מהבעיות הן ייעלמו. מאז אי אפשר לטמון את הראש בחול ובמשטרה והשב״כ מבינים שהאיום יכול בהחלט להגיע מתחת לאף, ולא רק ג׳נין או עזה.
נוער הגבעות
בשנה וחצי האחרונה התקרבו הרבה יותר למיינסטרים בימין, בין היתר מאז מותו של אהוביה סנדק והפיגוע בו נרצח יהודה דימנטמן. ההיכרות הקרובה איתם בשנה האחרונה שפכה אור שונה לגמרי מההסתכלות מרחוק. רבים מהם כבר לא נערים, אלא בחורים צעירים שמגדלים משפחות בגבעות מתוך רצון ליישב את הארץ ולהגן מפני ההשתלטות הפלשתינית על אדמות מדינה. לא על הכל מסכים, אבל חשוב להכיר וללמוד ובעקר לשמוע את הסיפור שלהם.
משה סעדה
גם אם יש שאלות על העיתוי בו בחר להציג את הדברים, מי שעוקב יודע שאלה דעותיו כבר זמן ארוך. בסוף צריך לשמוע את הטענות הקשות על טיוח מקרי מוות ואיומים מגורמים שונים – צריך קודם כל לשמוע ולבדוק. לא לנפנף בטענות שונות.
פרשת הסוהרות
הרחק מעיני הציבור האגפים הביטחוניים בכלא הפכו לאוטונומיה של אסירים מורשעים בטרור. כדי להימנע משביתות רעב והפרות סדר בכלא הוחלט לאפשר לאסירים כמעט כל דבר שבקשו. החל מדרישות בתחום קניות אוכל, שיבוץ בתאים לפי ארגון, מינוי נציג לאסירים שמנהל מו״מ על תנאי הכליאה מול שב״ס ועד לבקשות לשיבוץ סוהרות מסוימות עם אסירים לפי הזמנה. כתם מוסרי מחפיר שהחל מתפיסה שמקורה בהשגת רגיעה בכל מחיר.
כבישי יו״ש
כשנסללו הכבישים היו בהתיישבות כמה עשרות אלפי מתיישבים. היום יש מאות אלפים. אבל כנראה יש תמיד מי שחשבו שהנוכחות הישראלית ביהודה ושומרון היא זמנית והעדיפו לא להיערך לגידול האוכלוסיה. בשנים האחרונות כשיהודים בנחלת אבותיהם הפכו לעובדה מוגמרת גם חלק מהכבישים נמצאים בשלבי הרחבה והתפתחות, ויש עוד מה לתקן גם מבחינת מהירות הנסיעה וחשוב מכך בטיחות הנוסעים.
טוויטר
אשתי לא אוהבת אותו, אני מבין אותה. כלי כיפי וקצת ממכר אבל בעל יכולת אדירה להשפיע על השיח ולעצב סדר יום. בשומר החומות הצלחנו להעביר דרכו את הסיפור שלנו. כמובן מביא גם לבעיה כבמה להפצת פייק ניוז וקמפיינים שקריים, אבל רבה התועלת על הנזק. תצטרפו ומוזמנים לעקוב.