שירית אביטן כהן

אבא
הרב שמעון אביטן. מזכיר המועצה הדתית בדימוס, רב קהילה – מחתן, שוחט ורב בית כנסת. תמיד הייתי הבת של הרב אביטן ובעיירה קטנה כמו שדרות של שנות ה-90 וה-2000 זה היה כרטיס כניסה VIP מהנחשבים ביותר. ההורים שלי עלו ממרוקו לשדרות, והפכו לשליחי ציבור כמעט מהרגע הראשון שלהם בארץ. את המוטיבציה הזאת לסייע לכל הם הנחילו לי ולשש אחיי הגדולים.
אימא
רוזה. מדריכת הכלות המיתולוגית של העיר שדרות וכיום מחזיקת תיק משפחת אביטן במשרה מלאה, לצד התנדבויות רבות בעיר לטובת אוכלוסיית הקשישים ובאגודת אפרת. אני עוד זוכרת את פגישות הגישור שהיו נערכות אצלנו בבית בתיווכה, אי אז, הן פשוט היו נקראות פגישות ‘שלום בית’ ולאימא שלי היו אחוזי הצלחה מהגבוהים בתחום.
החצי השני
בניגוד למקצוע שבו אני בחרתי, בן לא חובב את אור הזרקורים. אז רק נגיד שאת כל מה שאני עושה בעשור וקצת האחרונים לא הייתי יכולה לעשות בלעדיו.
המשפחה
אנחנו הורים לשלושה ילדים מתוקים – יהלי, נועם ויונתן שמהווים את מרכז חיינו וחלק משני שבטים ענפים: כהן מהצד של בן ואביטן מהצד שלי.
שדרות
זה הבית והלב. לגדול בשדרות היה קסם. עיירה קטנה שבה כולם הכירו אחד את השני, וריח התבשילים מהבית נישא למרחוק. בשנות נעוריי שדרות הפכה למוקד לרקטות מרצועת עזה והחממה שינתה את פניה, אך התושבים שהם הלב של העיר העמיקו אחיזה ובהובלת ראש העיר, אלון דוידי, העיר גדלה ונהייתה מוקד משיכה למשפחות צעירות מבלי לשנות את כל מה שמייחד אותה.
אולפנת צבי"ה שדות נגב
בית הגידול שלי. רונן אלפר, כתב הארץ השמיץ בזמנו את המקום שבו למדתי והתחנכתי, אלא שבא לקלל ויצא מברך: באולפנה היו ועדיין המורות והמורים המצוינים והערכיים שפגשתי בחיי, ובראשם המחנכות לימור אפרתי וכנרת רוזנפלד, ובהובלת רב האולפנה שפרש מאז, הרב רוני קליינולד.
ירושלים
נקודת הנחיתה הראשונה שלי אחרי שדרות לטובת שירות לאומי בבית חינוך עיוורים והתאהבות מהירה בעיר שהיא המוקד להכול. לא נעים להודות שגם אחרי 15 שנים כאן אני נוסעת עם ווייז לכל מקום, כולל הביתה.
גלי ישראל
כשסיימתי את התואר השני באוניברסיטת בר אילן הייתי בטוחה שאולפני החדשות מחכים רק לי. מה שלא ידעתי אז הוא שתארים לא מספיקים, וכדי לקבל מצנח זהב לתחום כדאי לעבור בגלי צה”ל בשירות הצבאי. מפה לשם ואחרי חיפושים ארוכים – גלי ישראל פתחו לי את הדלת הראשונה (נחום אבניאל שמאז כבר ב’כאן’) לטובת קריינות חדשות בבקרים ולילות קפואים בגבעת זאב, והיתר היסטוריה.
תקשורת ימנית
ביום שבו זו לא תהיה שאלה אחת מעשרים לכל עיתונאי ימני, נדע שצמחה פה תקשורת מאוזנת. כל עוד זו שאלה שלא מופנית כלפי עיתונאים מהשמאל (‘תקשורת שמאלנית’) כי הנחת העבודה היא שיש תקשורת מקצועית ולצידה ימנית, אנחנו כנראה עוד לא בחצי הדרך לתיקון המתבקש, וזה כשיש על המגרש כבר עשרות עיתונאים מקצועיים, רהוטים, חכמים ומובילים, שהם גם, ובכן – ימניים.
גלובס
נקודת הקפיצה שלי לתקשורת הכללית, אחרי כמעט שמונה שנים במקור ראשון וגם הזדמנות ללמידה של תחומי הסיקור הכלכליים, העברת תקציב, החלטות ממשלה, תוכניות דיור וקביעת מדיניות, שהם בסופו של דבר המשפיעים ביותר על חיי היומיום של כולנו.
פוליטיקה
מגרש המשחקים הכי משפיע, מסקרן ובקצוות גם משוגע להפליא. צריך להגיד שמיעוט זניח של הפוליטיקאים בעידן בית האח הגדול מרגישים שכדי לבלוט הם צריכים להפוך למחוללי קלישאות וזונחים עבודה קשה לטובת שתי דקות של תהילה במהדורות הערב. לעומת מה שאנחנו בתקשורת מבליטים, יש בעיניי בעיקר תנועה מרכזית של חברי כנסת ושרים שבאים לעבוד תוך קידום האג’נדות שבשמן הם נבחרו, וכמו בכל מקום שבו מתרכזים כוחות גדולים (ולא מעט אגו) זו ההצגה הטובה בעיר.
הסכמים קואליציוניים
500 סעיפים ותתי סעיפים שהעסיקו אותנו בחודשיים האחרונים הם בסופו של דבר ואולי גם לכתחילה מסמכי הצהרת כוונות וזהו. מספיק להציץ בהסכמים קואליציוניים מ-2015, 2013 ואפילו אלו של ממשלת בנט-לפיד כדי להבין כמה רצונות ושאיפות נשארו על הנייר בסופו של דבר (אני מעריכה ש-90% מהם). זאת אולי הדרך האלגנטית של חברי הכנסת בהיבחרם להגיד “תראו מה אנחנו הולכים לעשות” ולקוות שישכחו להם את הצורך גם לבצע.
חברי כנסת נורבגיים
פרוצדורה הכרחית לתפקוד הכנסת. מספר חברי הכנסת בישראל נותר זהה מיום הקמתה, בעוד האוכלוסייה גדלה פי כמה וכמה. כדי לאפשר לוועדות לתפקד, לדיונים במליאה להתקיים ברצינות, ובגדול לפיקוח הפרלמנטרי על הממשלה לפעול את פעולתו – נדרשים חברי כנסת במשרה מלאה שאינם שרים. זה תשלום קטן לשלם עבור דמוקרטיה מתפקדת.
נשים בפוליטיקה
יש מעט מדי מהן בממשלה הנבחרת בשל העובדה שהמפלגות החרדיות לא מצרפות לשורותיהן נשים, וגם בגלל השיטה המקולקלת בפריימריז הליכודי. ככלל, כמו ייצוגן באוכלוסייה הגיע הזמן שגם בפרלמנט מספרן יהיה לפחות חצי מ-120 לא רק למען הייצוג ההולם, פשוט כי הן טובות.
קריירה ומשפחה
בהכרח שני תחומי האחריות האלה באים אחד על חשבון השני. תשאל את הילדים שלי שמתחננים כל השבוע שרק אניח לרגע את הטלפון בצד. מזל שיש שבת.
מליאת הכנסת
המקום שבו מתקבלות ההחלטות המכריעות ביותר על החיים של כולנו, וגם הבמה לנאומים מרגשים וחשובים, כמו זה שנשא רק בשבוע החולף יו”ר הכנסת, אמיר אוחנה, וגם כאלה שפחות.
שומר החומות
תקופה קשה מאוד שניפצה את תחושת הביטחון הפנים ישראלית והציפה את המתיחות בתוך הערים המעורבות. תושבים יהודים שראו בין לילה איך שכניהם הערבים הופכים לאיום דלת מול דלת וזוכים לגיבוי פוליטי מנבחרי ציבור מרכזיים שטענו שמדובר ב’פריקת לחץ לגיטימית’.
רגע השבירה באולפן ‘כאן’
הגעתי לאולפן כשברקע דיווחים של חברים ובני משפחה משדרות על שהם נצורים במקלטים וילדיהם חוזרים להרטיב במיטה, ובמקביל תמונות הלינץ’ מעכו והאלימות ברחובות לוד כמו גם הלינץ’ בערבי בבת ים על ידי יהודים. באותו הרגע דווח קצרות באולפן על מותו של הילד עידו אביגל משדרות מפגיעת רסיס רקטה, וליבי נשבר אל מול קהות החושים של מי שישבה לצידי באותו זמן בפאנל. זו הייתה מחאה לא מתוכננת על הצגת מציאות מעוותת בחסות הניסיון לייצר סימטריה בין אירועי הדמים בארץ בכל מחיר.
פריפריה
האזורים היפים בארץ עם האנשים הטובים בארץ, שהפוליטיקאים צריכים לעשות למענם יותר.
הטרור מעזה
גובה מחירים קשים לא רק בחיי אדם, אלא בעיקר בנפשות שנפגעות מהחיים תחת איום תמידי. אי אפשר לומר שלא ידענו שזה יגיע עם ההתנתקות מרצועת עזה. חבל שהיו מי שלא רצו לשמוע.
אלה אבקסיס ז”ל
חברה שלי שנרצחה מפגיעת רסיס רקטה בזמן שחזרה מהדרכה בפעולת שבת בסניף בני עקיבא בשדרות כשהיינו בנות 17. היא גוננה על אחיה, הצילה את חייו והפכה לסמל של אהבת העם והארץ.