תנוך אוזן – האוזן

כאם צעירה, הוזמנתי לביקור בטיפת חלב עם שתי התאומות שלנו, תהילה ותפארת, שהיו אז בנות כחצי שנה, לצורך בדיקת שמיעה. האחות ביקשה ממני להניח את התאומות על הברכיים שלי. היא רשרשה ברעשן ומחתה במצלתיים וכך היא בחנה את תגובותיהן סימולטנית – זאת מסתכלת ימינה וזאת שמאלה. שתי ציפורים במכה אחת. א-ממה, זה לא בדיוק אפשרי. כך סיימה האחות את המבדק עם מסקנות נפלאות. נאמר לי שהאחת לא שומעת והשנייה עם קשיי שמיעה. כמובן שכל זה היה לא נכון אבל בינתיים היא הצליחה לטלטל אותי.
שמיעה תקינה בינקות ובשנות החיים הראשונות חיונית להתפתחות שפה ודיבור. 1-3 מכל 1,000 תינוקות נולד עם ליקוי שמיעה משמעותי המפריע להתפתחות תקינה של תקשורת שפתית עם הסביבה. אזורי המוח המעבדים צלילים נמצאים בשיא גמישותם בשנות החיים הראשונות. איתור ושיקום מוקדמים של לקות השמיעה הם קריטיים, כי הם עשויים למנוע עיכוב בכישורי שפה ודיבור, ביכולות קוגניטיביות, בהתפתחות רגשית-חברתית ובהמשך גם בהישגים לימודיים ואקדמיים. מחקרים מצאו כי תינוקות שאותרו ושוקמו עד גיל שישה חודשים הראו תוצאות שפתיות טובות יותר בהשוואה לתינוקות ששוקמו לאחר גיל זה.
שכיחות לקויות השמיעה הקבועות עולה בגיל הילדות. הסיבות לכך כוללות ליקויים על רקע גנטי, וירוסים שהאם נחשפה אליהם בהריון כמוCMV, תוצאה מחבלות, חשיפה לרעש, חשיפה לתרופות רעילות, מחלות כמו דלקת קרום המוח ועוד. בנוסף לכך קיימות גם הפרעות זמניות בשמיעה הנובעות מנוזלים באוזניים ששכיחותם רבה בגיל הרך. לערנותם של ההורים והצוותים החינוכיים והרפואיים יש חשיבות עצומה באיתור הפרעות בשמיעה.
השמיעה היא חוש מרכזי ואכן חז״ל כתבו שחירש נחשב למת. האוזן היא איבר שממלא שתי פונקציות – שמיעה ושיווי המשקל. מקובל לתאר את האוזן כמורכבת משלושה חלקים: 1. אפרכסת. 2. האוזן התיכונה. 3. האוזן הפנימית. גלי הקול העוברים דרך תעלת השמיעה, מרעידים את עור התוף, והתנודות הנגרמות עקב כך בנוזל האוזן הפנימית מתורגמות לאנרגיה חשמלית. מערכת העצבים מעבירה את תחושות השמיעה אל מרכז השמיעה במוח, ושם האנרגיה החשמלית מתורגמת לצלילים מובנים. במקביל, תנודות הגוף מורגשות בנוזל שבאוזן הפנימית, ותחושות אלו מועברות לגזע המוח, שמפעיל מערכות שונות כדי לסייע לאדם לשמור על שיווי משקלו.
אהרן ובניו התקדשו על ידי מתן דם הקורבן על תנוך אוזנם, עבד עברי שאינו רוצה לצאת בסוף שש שנים נרצע באוזנו, ועוד. חז"ל מחברים בין הצורה הגלילית של תעלת האוזן לבין האצבעות שצורתן דקה ומאורכת, ואומרים שהאצבעות נבראו בצורה של "יתדות" כדי שאדם יוכל לסתום בהן את אוזניו כאשר הוא שומע דיבור רע. הביטוי ״עשה אוזנך כאפרכסת״ כדי לשמוע דברי תורה וחוכמה, פירושו שהאדם יטה את אוזנו ואת הקשבתו לעניין החשוב עליו מדובר.
יש גיל שבו השמיעה נחלשת, וזה נפלא – יש “פטור״. אם עשינו משהו שלא לרוחו של האחר, נוכל לתרץ זאת בכך שפשוט לא שמענו את אשר ביקש.