כשמאחוריו מאות יצירות, קונצרטים, פסטיבלי מוזיקה יהודית ותפילות נפטר השבוע במפתיע ד"ר מרדכי סובול, שנחשב למחיה החזנות בדורנו.
סובול, בן 67 במותו, תושב פתח תקווה ואיש משפחה חם, היה ד"ר למוזיקה יהודית וניצח שנים ארוכות על התזמורת הסימפונית 'היובל'. הוא נפטר בפתאומיות לאחר אירוע מוח כשהוא בארצות הברית במסע תפילות לימים הנוראים.
פטירתו בין כסה לעשור, יומיים בלבד לפני יום הכיפורים, הפתיעה באמצע ימים עמוסים, מלאי הופעות, חזרות והכנות נפשיות לכל חזן רגיל, ודאי לחזן גדול כסובול. דווקא בימים אלו הוא נפטר במפתיע והניח אחריו משפחה המומה וכואבת, תלמידים רבים, עמיתים וקהל עצום של מתפללים שלא ישמעו השנה את קולו הערב שהיה אמור להיות קולם לפני בית דין של מעלה.
מורה, אח ואב
בקהילות היהודיות בחוץ לארץ מייחסות חשיבות רבה לחזנות ורואים בה קשר ישיר ליהדות ולתפילות, חיבור בין תפילה רוחנית לקלסיקה אירופאית, ולכן הם מזמינים חזנים בעלי שם לשהות אצלם בתקופת החגים וחולקים להם כבוד רב.
בארץ נחשבה החזנות במשך שנים לתחום רדום בקרב הקהל הישראלי, וההתעניינות בקונצרטים של חזנות הצטמצמה לכדי קהל קטן ונאמן בגיל המעבר וצפונה, קהל שהתייצב תדיר לשמוע ניגוני תפילה בניחוח קלסי גם במשך השבוע ולא רק בשבתות חזנות, ואילו קהל הצעירים פנה לתחומי מוזיקה רבים אחרים.
אך המציאות הזו הלכה והשתנתה כשקהל צעיר יותר ומומחה פחות פקד את היכלי התרבות לשמוע קונצרטים של חזנות כדת וכדין אחרי עבודה עקבית של סובול ז"ל, שהחיה את תחום החזנות בארץ ואף קיבל את פרס החינוך בשנת תשס"ו ואת פרס ירושלים על תרומתו המיוחדת לחידוש והחייאת החזנות בארץ.
מגיל צעיר הוא למד חזנות אצל החזן שלמה רביץ ז"ל, שראה בו ממשיך דרכו, ואכן מאז היה מוזמן סובול באופן קבוע לפסטיבלי מוזיקה ברחבי העולם. הוא הקים מפעלים מוזיקליים רבים, ובהם חיבור מאות יצירות, תקליטים עם מיטב הזמרים ושיתופי פעולה מוזיקליים
עם זמרים ישראלים מהשורה הראשונה. בקונצרטים הרבים שערך הוא שיתף פעולה עם החזנים המובילים בארץ ובעולם, חזנים שטיפח מתחילת הקריירה שלו, ועם זמרים ישראלים כמו דוד דאור, עמיר בניון ועוד.
אחת היצירות הידועות והזכורות לטוב היא השיר 'פתח לנו שער', שיצא בתקליט המשותף של אתניקס ויהורם גאון והפך מאז פופולרי בתפילת הנעילה בקהילות ישראל.
מלבד היותו חזן, יוצר ומנצח גם לימד סובול חזנים צעירים ופעל לדחוף ולקדם אותם אל קדמת הבמה עד שהעמיד דור חדש וצעיר של חזנים שעברו תחתיו.
"הכרתי את מרדכי לפני עשור, כשהגעתי ללמוד אצלו חזנות", מספר החזן צבי וייס, חזן בבית הכנסת הגדול בירושלים. "מרדכי שם אותי על במות הקונצרטים. הוא הכניס אותי לשבתות החזנות בבתי הכנסת. שבוע אחרי שבוע הוא לימד אותי, והיה לנו קשר מאוד מיוחד. הוא היה לי מורה, אב, אח, חבר ומעל הכול מנצח".
בתוך שלל הסיפורים עליו ועל ההשקעה הגדולה בתחום שאהב כל כך מספר וייס על חזרה לקונצרט של סובול בהיכל התרבות, כשהביט מהצד על עבודת הניצוח שלו. התזמורת הפילהרמונית ניגנה קטע פתיחה לפני היצירה 'רחם נא' מתוך ברכת המזון, וסובול עצר את הכנרים. "ניגנתם מצוין", הוא אמר להם, "אבל כשכתבתי את הפתיח הזה בכיתי. אני רוצה לשמוע את זה גם מכם". "זה היה מרדכי סובול", אומר וייס בעצב, "כל הנשמה שלו הייתה בפנים".
"למדתי הרבה מהיצירות שלו ומהגשת התפילה שלו," מוסיף משה רויכר, חזן ובעל תפילה. "הייתי הולך לקונצרטים שלו, אהבתי לשמוע את היצירות ואת העיבודים שלו וזו הייתה הנאה צרופה לשמוע את הפירוש שהוא מעניק למילות התפילה ולראות שהוא מנחיל לאחרים את האהבה לחזנות".
מרדכי סובול ויהורם גאון
מרדכי סובול ועידן רייכל
מרדכי סובול ושלמה ארצי
חיבור בין עולמות
עולם החזנות נותר כעת ללא מנהיג דרך כמו סובול, שכאמור היה חוט מקשר בין חזנים רבים בארץ, ותיקים וצעירים שלימד, קידם והעניק להם מהידע ומהכישרון שלו. מקורביו מתארים אותו כציוני בכל רמ"ח איבריו ואומרים כי סירב להצעות חוזרות ונשנות לעזוב את הארץ ולהפוך חזן עולמי.
תרומתו לתחום החזנות, לדברי עמיתיו למקצוע, הייתה בעיקר ההנגשה, הוא שאף להפוך את החזנות לקונצנזוס, ובזכותו פרח התחום ושגשג. אם חשבתם שהחזנות צצה רק בתקופת הימים הנוראים – טעיתם. החזנות, לדברי צבי וייס, סובבת סביב מעגל השנה, עשרים וארבע שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, בארץ ובעולם; קונצרטים בימי החול, שבתות חזנות וכמובן החגים, שגולת הכותרת שלהם היא ראש השנה ויום כיפור.
"מדהים לראות את פועל ידו של אדם אחד וכמה הספיק לעשות, וכמה מצער שהוא לא איתנו עוד", סופד לו וייס. "אני לא יודע כיצד ייראה עולם החזנות אחריו. הלב מסרב להאמין שרק לפני כמה ימים הוא ניצח עליי במלוא עוזו ותפארתו, בשיא כוחו. הוא הותיר אחריו מורשת של חזנים צעירים, אך היה כולו מכלול של כישרונות. מפעל חיים של אדם אחד. חזנים רבים, ואני בהם, חייבים לו את פועלם".
"בשם מאות חזנים, הצער גדול והחוסר עוד יורגש בעתיד", אומר רויכר. "מרדכי הרים את החזנות, שהייתה במצב של שינה, לבמה הראשית בארץ ובעולם. הוא חיבר בין העולמות, בין הצעירים לוותיקים, וגאל יצירות ושירים שהיו אוצרות מוחבאים בכל מיני ספריות וארכיונים באירופה. על זה לבד צריך להכיר לו טובה. אנחנו, דור ההמשך של החזנים, נוכל לחוות בזכותו את החזנות במיטבה. ההנצחה הכי גדולה לעילוי נשמתו היא להמשיך את דרכו לדורות הבאים ולהמשיך להנחיל את האהבה לחזנות, כי זה היה בראש מעייניו".