נ"ב שנים חלפו מאז שוחררו ירושלים, הר הבית ומקום מקדשנו. נ"ב הוא גם מספר השנים שהאיר אורו של שמואל הנביא.
בכ"ח באייר עלה מוטה גור אל ההר והצהיר: "הר הבית בידינו!" ובכ"ח באייר הסתלק שמואל הנביא זי"ע. הנביא נטמן בהר הצופה על ירושלים מצפון. את קבר שמואל כבשו בימים הגדולים של ששת הימים כוחותיו של מח"ט חטיבת 'הראל' המשוריינת, אורי (בנר) בן ארי. מהיכן שאב בן ארי את הכ"ח להילחם באויבי ישראל?
אורי מספר בספרו כי בהיותו נער, לאחר עליית הנאצים, כינס מנהל בית הספר הגרמני בכבודו ובעצמו את כל התלמידים לחצר המרכזית כדי שיכו במכות רצח את אורי (היינץ), התלמיד היהודי היחידי בבית הספר! אורי, הנער הנועז, נחלץ מידיהם הטורפות היישר אל תעלת הביוב שהכיר, וברח דרך כמה וכמה תעלות תת-קרקעיות אל בית הוריו.
משפחתו נמלטה, ובחסדי ה' עלתה לארץ. אורי נעשה אחד ממפקדי צה"ל הדגולים ביותר, והיה שותף בכיר במלחמה על ירושלים בתש"ח ובתשכ"ז. את שבועת האמונים לירושלים כתב בעוז רוחו ובמסירות נפשם של פקודיו.
מה נלמד לימינו מגבורתו של שמואל הנביא? מסופר בספר שמואל שהוא שלח את צבאו של שאול להילחם בעמלק עד חורמה. שמואל שיסף בחרבו את אגג מלך עמלק, ובכך התווה את הדרך לעקור את הרשע ואת הרוע של עמלק. העמלקים של ימינו שמו את ארץ ישראל מטרה לבלוני התבערה. הם מציתים ושורפים את ארצנו הקדושה.
אנחנו יודעים שארץ ישראל קדושה בעצמותה וחבוקה עם מציאותה בסגולות פנימיות מופלאות, כדברי הרב קוק זצ"ל בתחילת ספר 'אורות'. אדמת הארץ היא אדמת קודש. רגבי החול הם יהלומים נוצצים. מי שזרים לארץ, הבנים הנוכריים, יעשו הכול בחמת זעם לאבד, להשמיד ולשרוף את ארצנו. חייבים להבין כי בלוני תבערה אינם 'מעשה בחמישה בלונים' אלא הכרזת מלחמה!
לפני כ-140 שנה, כאשר קמה פתח תקווה, הסתערו הבדווים על שדות המושבה כדי לשדוד ולשרוף. סבא רבא שלי, רבי יהושע שטמפפר, שעמד בראש הוועד, הפסיק את תפילת שחרית של שבת, עלה על הסוס, ואחריו דהרו כל בני המושבה והניסו את ערביי הסביבה לכל עבר.
לכבודה של הארץ ששוחררה בששת הימים נדע להגן על שדותינו וכרמינו ובתינו, וברכת ה' תחול על מעשי ידינו בכל מרחבי ארצנו הקדושה.
יום ירושלים שמח!