הגמרא במסכת קידושין אומרת: "תני אבימי בריה דרבי אבהו: יש מאכיל לאביו פסיוני (יונים משובחות) וטורדו מן העולם, ויש מטחינו בריחיים ומביאו לחיי העולם הבא" (קידושין לא ע"א–ע"ב). כל חיינו סובבים סביב אינטראקציה עם בני אדם: בני הבית, חברים, עמיתים לעבודה, שכנים, מכרים ועוד. כל סדר יומנו מרגע פקיחת העיניים ועד לעצימתן בלילה אנו בהתייחסות כלשהי למישהו.
טיב התקשורת הבין-אישית תלוי (בעיקר) בנו.
אנו יכולים להביא לאדם את כל הטוב שבעולם, והוא לא יעריך זאת, ולעומת זאת לסרב לבקשתו של אחר, והוא יעריך זאת מכל הלב.
הכול תלוי ביחס שאנו נותנים: במילים שאנו בוחרים לומר, באינטונציה שבה אנו מדברים, בתנועות הגוף שבהן אנו משתמשים, בהבעות הפנים שאנו מביעים, במבט שבו אנו מסתכלים, ברכות המגע שאנו מעניקים, בהרגשת הלב שאנו מגישים וכו'.
אם כך הדבר כלפי כל אדם, קל וחומר כלפי בני הזוג שלנו.
הקרבה והקשר בין בני זוג רק מעצימים את חשיבותו של היחס שאנו צריכים להעניק לבני זוגנו. אסור בשום אופן שנגיד או אפילו נחשוב לעצמנו: "מכיוון שמדובר בבן זוגי, הוא יבין", או "רק לבת זוגי אני מעז לדבר או לעשות כך".
היחס לבני הזוג חייב להיות הכי טהור ונקי, הכי מתחשב והכי מעריך. דווקא בשל הקשר והקרבה בינינו חובה שהיחס זה לזה יהיה במיטבו תמיד.
אי אפשר לקנות אהבה אמיתית בכסף! אהבה אמיתית תבוא רק אם יש רצון וכנות וחברות ושיתוף ואמת ודאגה ואכפתיות, ובקיצור: יחס של אוהב.
אמר פעם איש חכם: Love is not about me, it’s about us.
רק אם נבין שזוגיות פירושה ביטול העצמי בשביל שנינו, יהיה אפשר לתת את היחס הנכון והראוי לעצמנו ובעיקר לבני זוגנו.
הכותב הוא בעל קליניקת 'מיזוג' – זוגיות. התחדשות. העצמה.
לתגובות : meezoog1@gmail.com ,054-7002069