כולנו יודעים שכדי להדגיש דבר מה באוזני השומעים לעיתים יש צורך לחזור על הדברים פעם נוספת. גם התורה מדגישה את חשיבות העניין בתבניות של מילה החוזרת על עצמה פעמיים (בצורה מעט שונה): "פתוח תפתח", "הענק תעניק", "הכה תכה", "אבד תאבדון", "סקול ייסקל", "ירה יירה", "עשר תעשר", "שמוע תשמע" ועוד.
פירוש 'הכתב והקבלה' שואל על המילים "פתוח תפתח": למה הוצרך להכפיל את המילה, בעוד בפסוק הקודם נאמר "לא תקפוץ את ידך" רק פעם אחת? עונה על כך 'הכתב והקבלה' שהתורה ראתה כי לקפוץ את היד ולסוגרה קל לאדם יותר מלפתוח אותה לעני. כלומר, התורה זיהתה כי בנקודות ועניינים מסוימים כנראה קשה לאדם הפרטי (או לעם ישראל כחברה) לבצע את המוטל עליו, והרגש הטבעי של היחיד (או של החברה) יהיה להימנע מלבצע את הציווי, ועל כן ראתה צורך וחשיבות לחדד ולהעצים את הציווי על ידי הכפלת המילה כדי להדגיש את חשיבותו ונחיצותו.
גם בזוגיות, שבה שני אנשים שונים מעולמות שונים, מבתים שונים, מחינוך שונה, מרקע שונה, מתחברים לזוג והופכים ל"בשר אחד", לפעמים הרגש הטבעי של כל אחד ואחת הוא עדיין לדאוג לעצמו: להרגלים, למנהגים, למסורת, לערכים, לצורת החינוך, לתובנות, למחשבות, לרצונות, לדעות שלהם, ולא לחשוב מספיק גם על ההרגלים, המנהגים, המסורת, הערכים, צורת החינוך, התובנות, המחשבות, הרצונות, הדעות של בני הזוג.
חשוב כי כל אחד ואחת בהכירם את עצמם ואת אישיותם ידעו להכפיל את המילים והמעשים הנוגעים לזוגיות ולתת להם את הבמה המכובדת ואת הדגש הראוי. הדבר מכוון כמובן למילים ולמעשים בעלי הקונוטציה החיובית: פתוח תפתח, העניק תעניק, נתון תיתן, דבר תדבר, נוכח תנכח, ספר תספר, שתף תשתף וכדומה.