בחודשים האחרונים ביקרתי בכמה יישובים בסדנאות נהיגה ובטיחות ולמדתי להכיר את הבעיות הקשורות בבטיחות בדרכים ביישובים ובדרך אליהם.
יש נתונים אובייקטיביים: כבישים דו-סטריים צרים ומפותלים, חלק גדול מהכבישים אינם מוארים, בחלק מהיישובים אין כמעט כבישים ישרים המאפשרים שדה ראייה לטווח ארוך יותר, לעיתים היישוב בנוי במעגל והכבישים בהתאם (שדה ראייה מוגבל), בחלק מהיישובים אין מדרכות, אין מעברי חצייה ואין שוליים סבירים.
בכל יישוב שהגעתי אליו ביקשו המארגנים שאעסוק בהדרכות בהתנהגות המסוכנת והרשלנית של חלק מהתושבים, כגון אי-הקפדה על חגירת חגורות בטיחות בנסיעה ביישוב (הורים וילדים), החזקת תינוק או ילד קטן על הברכיים תוך כדי נהיגה, הסעת יותר ילדים מהמותר בחוק, משחקי ילדים קטנים על הכבישים המסוכנים ליד ביתם, אי-הקפדה על חבישת קסדה ברכיבה על אופניים.
באחד היישובים ראיתי רכב מותנע עומד בשיפוע חד וחוסם נתיב. ברכב הייתה תינוקת בוכה. האם הייתה בגן הסמוך עם בנה ודיברה עם הגננת. נכנסתי לגן וביקשתי מהאם לגשת בדחיפות לרכב, ולהפתעתי חיכיתי מחוץ לגן כשלוש דקות עד שהאם חזרה לרכב ולא הבינה "על מה ההתרגשות".
לפתרון הבעיות נאמץ שלוש מילים שינחו אותנו, והן אחריות, ערנות וזהירות.
בנהיגה בכבישים מפותלים מאוד יש להתאים את מהירות הנסיעה לתנאי הדרך. ביום אפשר לצפור לפני עיקול חד, בלילה יש להבהב לפני העיקול.
חלק מהיישובים דומים לרחוב משולב בעיר. יש להתאים את מהירות הנסיעה ביישוב למגבלות הראייה והשליטה, להכיר את מגבלות היישוב מבחינת הבטיחות, ובאספות חברים לקבוע יחד את כללי הנהיגה וההתנהגות ביישוב ולדון בתפקוד משתמשי הדרך, בעיקר הולכי רגל וילדים בשעות הפנאי. יש לקבוע כללי בטיחות חד-משמעיים: אין רכיבה על אופניים ללא קסדה, אין תזוזה של רכב בלי שכולם חגורים (גם בנסיעה קצרה ביישוב), מספר הילדים ברכב יהיה על פי החוק, בלי עיגול פינות. יש לדבר עם הילדים שיקפידו לחגור חגורת בטיחות גם בהסעות לבית הספר ובחזרה. נקבל עלינו את השנה החדשה בהבטחה לשמור על כללי הבטיחות מתוך הרגשה שאנו מקיימים מצוות עשה של "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם".
תחל שנה וברכותיה!
