לאחר שחטא אדם הראשון הוא התחבא בתוך הגן, והקב"ה פנה אליו בשאלה "אייכה?!" אבל אדם ברח מאחריות והפסיד את גן עדן שניתן לו "לעבדה ולשמרה". אנו חיים במדינה מודרנית המאפשרת לנו לחיות בכבוד ובאיכות חיים גבוהה, אך לצערנו מספר הנפגעים בקרב הולכי הרגל הולך וגדל. אין אחריות ודוגמה אישית של המבוגרים, מעבר החצייה נשאר שומם בהרבה מקרים, ורבים חוצים חצייה מסוכנת. לצערנו אין אכיפה כלל בכל הנוגע להולכי הרגל. הולכי הרגל בטוחים שאין אפשרות "לשלול את רישיונם", ולכן הם מתנהגים כמלכי הכביש. חשוב לזכור כי 35% מההרוגים במהלך השנה הם הולכי רגל.
כאן המקום לעצור ולזעוק: "אייכה?!" מה קורה לנו? מדוע איננו מסוגלים לשמור על חיינו ועל חיי ילדינו?
בואו נקבל אחריות, נדריך את ילדינו ואותנו וננהג על פי העדיפויות האלה:
נתייחס לכביש כאל מקום למכוניות ולא להולכי רגל. נשכיל להבין כי בכל חציית כביש אנו גורמים הפרעה לתנועה ומסכנים את חיינו. לנהגים נבהיר כי הולכי הרגל קודמים לכלי הרכב בכל מצב ובכל תנאי.
במעבר חצייה מרומזר, גם ברמזור ירוק, נעצור ונבדוק ששכלי הרכב עוצרים.
במעבר חצייה מסומן לא נסמוך על הנהג שיעצור. נוודא עצירה מוחלטת ונבדוק שאין רכב עוקף.
אם אין מעבר חצייה קרוב נחצה במקום שבו אנו רואים ונראים.
נוסיף כמה כללים הגיוניים:
המכונית מהירה מאיתנו – ניתן לה לעבור, ואז נחצה.
בחושך חוצים במקום מואר – כדי שכולם יראו אותנו.
לפני חצייה נעצור, נסתכל לכל הכיוונים ואז נחצה.
נחצה בקו ישר ובזריזות.
ילדים עד גיל 9 לא חוצים כביש לבד
נעשה כל מאמץ בהדרכה ובדוגמה אישית, ונזכה לשנה בטוחה ומבורכת.
