היא אם חד-הורית למשפחה ברוכת ילדים. אחרי הגירושין הייתה חלשה כל כך, רצתה זוגיות. היה לה קשה להיות לבד. כשחבר לעבודה פרגן לה זה עשה לה טוב. היה לה קשה עם זה שהוא לא יהודי. היא שמרה את הקשר הזה בסוד. החברות לעבודה הרגישו, היא הכחישה, לאט-לאט התקדם הקשר. זה לא היה קשר בריא. היא ניצל אותה וסחט אותה כלכלית. היא לא ראתה כלום, הייתה עיוורת עד שזה התפוצץ. הילדים גילו את הקשר.
הייתה שם מהומה. הם כעסו עליה, צעקו עליה וביזו אותה, התייחסו אליה כאל ילדה קטנה. היא שנאה את עצמה ואת הגבר שניצל אותה. היא הרגישה שהיא מאבדת את המשפחה, שאין טעם לחייה.
הילדים הגדולים ניהלו את הבית, את המשפחה. גידלו את האחים שלהם, והיא הייתה כמו ילדה קטנה. נטל על המשפחה.
היא באה אליי לטיפול ולהנחיית הורים כדי להחזיר לעצמה את טעם החיים, להחזיר לעצמה את הכוחות, את הסמכות, ולתפקד כאימא, כראש המשפחה.
הטיפול היה מורכב. היה קשה להחזיר לה את האמון בעצמה בכוחות שלה, ביכולות שלה, להציב גבול לילדים שלה שידברו אליה בצורה מכובדת אף שהם כועסים עליה. להבין את המצוקה שלהם, שהם עדיין ילדים הזקוקים לאימא.
לאט-לאט היא החלה להזדקף ולהרים את עצמה. היא החלה ליצור חוויות טובות שיחזירו את המשפחה לאיזון, ילדיה החלו לתקשר איתה, ואפילו האהבה והשמחה חזרו לבית הזה. את האמון קל להפר, אך קשה לחדש. זה תהליך קשה ומורכב, אך הוא אפשרי כשמבינים שמאימא אי אפשר להיפרד או להתגרש. שקשר בין הורים לילדים הוא ברית דמים.
