משתמשים בדרך צריכים לוודא שיראו אותם. עליהם לבחור במקום המתאים ביותר לכל פעולה, ובייחוד פעולה מסוכנת אך הכרחית, כגון חציית צומת. עליהם לנקוט תמיד אמצעים המגבירים את נראותם. הם צריכים להביא בחשבון את התנאים הטופוגרפיים והפיזיקליים של המקום שבו הם נמצאים ולברר היכן כדאי ובטוח יותר לעבור. צריך להידרש גם לנקודות האלה:
מקום חצייה שבו שדה הראייה מרבי;
השפעת שיפועים וקפלי קרקע;
השפעת צמחייה וחסימות אחרות;
הסתרה על ידי רכב חונה;
הפעלת תאורה ברכב ושימוש באביזרי נראות להולכי רגל (מחזירי אור וביגוד בהיר);
ניצול התאורה הציבורית (בייחוד במעבר חצייה);
חשדנות כלפי עקומות בדרך ובחירה בפעולה בקטע ארוך המספק ראייה למרחק רב.
אפשר לאותת באורות הגבוהים או לצפור צפירה קצרה כדי לחזק את הסיכוי שהאחר, נהג או הולך רגל, יזהו את נוכחותנו.
לכל משתמש בדרך יש מגבלות משלו. לא בכל מצב הנהגים רואים את הולכי הרגל, מכיוון שאין סימטרייה בין נהג למשנהו ובין נהג למשתמש אחר בדרך.
יש שוני בגיל, בחדות הראייה והשמיעה וכו'. לכן גם בחציית צומת יש להאט, לוודא קשר עין המגביר את הסיכוי שהנהג האחר רואה אותי ולחצות את הצומת
בשמירת אפשרות לפנייה בתמרון חירום.
