פעמים רבות אני משתמש ב'פסח שני' כשאני רוצה לנחם אנשים ולהוכיח להם את האמונה שתמיד יש עוד צ'אנס ויש עוד תקווה.
גם ליטווק כמוני שמח לשמוע שהרבי מלובביץ' זצ"ל אמר רעיון זה בנוגע לפסח שני (חונכתי בבית הוריי שמעל הכול עומדת חשיבות איחוד הכוחות). הרבי אמר שהמסר של פסח שני הוא שאין דבר אבוד, תמיד אפשר לתקן. אפילו מי שהיה 'טמא', אפילו מי שהיה 'בדרך רחוקה', ואף אם הדבר נעשה חס ושלום במזיד (כפי שרמוז במילה 'לכם' שבלשון התורה), כלומר ברצונו, למרות זאת אפשר לתקן. פסח שני נותן לכולנו תקווה ואמונה בכוחה של תשובה ובכוחו של תיקון.
בערב שבת קודש זו חל פסח שני. כבר עסקנו בעבר בכמה מענייניו, ונמשיך להרחיב בנושא.
בגמרא (פסחים צג ע"א) מובאת מחלוקת תנאים מהו בעצם פסח שני. לדעת רבי פסח שני הוא 'רגל בפני עצמו', דהיינו חג עצמאי. לרבי נתן – פסח שני הוא "תשלומין דראשון", דהיינו השלמה לפסח הראשון.
דעה נוספת היא דעת רבי חנניא בן עקביא, הסבור שפסח שני הוא "תקנתא דראשון", כלומר שאף מי שהזיד ולא עשה פסח ראשון יכול לעשות פסח שני ובכך לתקן את חוסר עשייתו את הפסח הראשון.
מחלוקת רבי ורבי נתן משפיעה על השאלה מה דינו של מי שלא היה חייב בפסח ראשון, כגון גר שהתגייר בין שני הפסחים או מי שנעשה בר מצווה בין הפסחים.
לפי טעמו של רבי, יתחייב בפסח שני, כי פסח זה הוא חג בפני עצמו המיועד לכל מי שלא עשה פסח ראשון אף אם לא היה חייב בו כלל. ואילו לפי רבי נתן, שאמר שפסח שני הוא השלמת הראשון, הקטן שגדל או הגר שהתגייר יהיו פטורים מפסח שני, כי לא היו חייבים בראשון.
חז"ל לומדים מן הפסוקים כי הזדמנות זו של פסח שני מיועדת לא רק למי שהיה טמא או בדרך רחוקה אלא אף אם שגג או נאנס ולא עשה את הפסח הראשון יעשה את השני.
המשנה במסכת פסחים (ט, ג) מלמדת אותנו מהם ההבדלים ההלכתיים בין פסח ראשון לשני:
"מה בין פסח הראשון לשני? הראשון אסור ב'בל יראה ובל ימצא', והשני מצה וחמץ עמו בבית. הראשון טעון הלל באכילתו, והשני אינו טעון הלל באכילתו". והמשנה מסיימת בדינים המשותפים: "זה וזה טעון הלל בעשייתן ונאכלין צלי על מצה ומרורים ודוחין את השבת".
אף בזמננו, שעדיין לא זכינו לבניין המקדש, יש מנהגים הנהוגים ביום פסח שני. ראשית, אין אומרים תחנון ביום זה (שיירי כנסת-הגדולה, סימן קלא, וכן בפרי חדש שם).
יש נוהגים לאכול מצות ביום זה, זכר למצות שהיו אוכלים כאשר הקריבו פסח שני. יש נוהגים ביום י"ד ויש נוהגים בליל ט"ו, ויש שמוסיפים גם ביצה מבושלת, זכר ל'סדר', ולומדים הלימודים השייכים לפסח שני.
לפי מסורת מאוחרת, יום זה הוא יום פטירתו של רבי מאיר בעל הנס, ויהודים רבים נוהגים לעלות לקברו או לערוך לכבודו הילולה הכוללת לימוד תורה, הדלקת נרות ותרומת כסף ללומדי תורה ולבתי כנסת. מנהג זה החל לראשונה בשנת תרכ"ז (1867 למניינם), שאז הוקם בניין על קברו. לפי המנהג, בשעת נתינת הצדקה קוראים את הקריאה המופיעה בסיפור שבגמרא על הנס של רבי מאיר: "אלהא דמאיר עננו".
השנה, עקב קורונה, אפשר לנהוג בכל המנהגים חוץ מהעלייה לקבר רבי מאיר.
המעוניינים להרחיב בנושא יוכלו לקבל את חוברתנו 'פסח שני' וכן את החוברת העוסקת בהילולת רבי מאיר בעל הנס בכתובת הדוא"ל hl@puah.org.il.
